"לחשוב שהערב הייתי יכולה להתאלמן," הוא הניע את ראשו. "אני לא סולח לעצמי שלא רצתי אליך לאחוז בך." "שזה לא יטריד אותך יותר. אני תמיד נשארת משותקת כאשר מתרחשת תאונה. אני פשוט לא יכולה לזוז." "אני חושב, ולא כאמונה תפלה, שלפעמים די ברצף של אירועים קלי ערך ככל שיהיו כדי להביא אותך להרהור מעין זה: אילו הלכתי הבוקר למיסה, כל זה לא היה קורה. לא הייתי חש בצורך לצאת לטיול הזה. הרי אני הכרחתי אותך לבוא. לך לא היה חשק לצאת. האהבה היא זאת שמשכה אותי, או אולי תאוות הרכושנות." "כל האותות האלה מאז הגענו לכאן," הוסיפה בלנקה, "ראש המת הזעיר, החלק היחידי שנותר שלם משברי האיקונין המנופץ ושלושה עשר הנותרים. אפשר לומר: כן, בטח, כמובן, בטוח... אפשר גם להיזכר בהתלהבות שאחזה בי באותו היום, התלהבות שאפשר לכנות ´האושר שלפני המוות´. כמו מה שקרה לאותו נגר שבמשך כל הבוקר, בעודו עסוק בבניית בית העץ של אבי, לא הפסיק לשרוק בעליצות, ובצהריים צנח מהקומה השנייה על רצפת הבטון של המסדרון." קורינה (סטפני) ביי היא אחת הסופרות הנחשבות, הנקראות והנלמדות ביותר בשווייץ דוברת הצרפתית. היא נולדה בעיר לוזאן ב-1912 ומתה ב-1979. קורינה ביי זכתה בפרסים ספרותיים רבים, ויצירותיה, שחלקן ראו אור בהוצאות ספרים חשובות בצרפת, תורגמו לגרמנית ולאיטלקית ונכללות בתוכניות הלימודים בבתי הספר העל יסודיים ובאוניברסיטאות. סגנון הכתיבה של קורינה ביי אינטימי, עשיר דמיון ובעל אופי חלומי. בכתיבתה מתמזגים באופן טבעי הריאלי והדמיוני, החלום והפנטזיה. באהבה רבה ובסובלנות אין קץ היא מתארת תחושות ופעולות פשוטות יומיומיות, ודרך תיאורים אלה משתקפים בעדינות רבה חיי הנפש של הדמויות. הרומן "יערות אפלים" - יצירה ראשונה מפרי עטה של ביי, ויצירה ראשונה של סופרת שוויצרית כותבת צרפתית הרואה אור בעברית - נפתח בשאלה "מי רצח את בלנקה?" ומסתיים בשאלה "נחש קטן שחור?" בין שתי השאלות הללו נשזרת העלילה, שהיא בעצם מסע אל נבכי נפשה של האישה. בעוד המשטרה חוקרת מי רצח את בלנקה, הקורא מתוודא אל הלמה והמדוע היא מתה. המשטרה תתרכז כדרכה במישור הגלוי, אך הקורא יתבונן בחיים הפנימיים הסמויים מהעין וינסה לפענח את חידת מותה של אישה צעירה ורגישה הנשואה לבורגני תאב רכוש, שליבה נמשך לגבר מוזר וחריג המשוטט בין כפרי הסביבה. כפי שכותב מוריס שאפה - בעלה של קורינה ביי וסופר שוויצרי כותב צרפתית ידוע ונחשב בזכות עצמו - בהדקמה למהדורה המקורית: "החיים הם דרמה שאיננה נתפסת, דרמה שאנו מסרבים להכיר בה, אך רק סירוב זה מאפשר לנו לחיות את חיי היומיום; לצאת לחופשה, לבנות בית, לגדל ילדים ולרכוש מקצוע. אלא שמאחורי כל אלה מסתתר ואורב נחש שחור קטן. ב´יערות אפלים´ עושה קורינה ביי שימוש למחצה בסמל זה ומשאירה אותנו עם סימני השאלה. סמל מופשט או שמא סימן לתאונה או לפשע? המוות, שהוא אירוע בנאלי אך חובק כל, מרפרף ונוגע בנו כל הזמן."

שם הספר
תאודה