גם אני סבור שחיים באר הוא מן הסופרים המעולים שלנו, וידיעתו בנבכי המסורת היהודית על כל שנותיה ותהפוכותיה מדהימה. ספרו: "אל מקום שהרוח הולך" הוא מן הספרים הטובים שקראתי בכלל. בשמחה גדולה ובצפייה גדולה חיכיתי לחוויה ורכשתי את ספרו החדש: "לווייתן ברוח". אך לצערי, ולאכזבתי הרבה נאלצתי לנטוש אותו לאחר כ 50 עמודים, למרות כל המאמצים להמשיך, בצפייה שאולי ישתנו דברים.
הספר גדוש במקורות יהודים לעייפה, והם כיסו על ייעודו - סיפורה של קהילה יהודית בעיר הגרמנית רגנסבורג. אני מכיר ומוקיר את התרבות היהודית לדורותיה, אך בספר הזה המלל על אגדות ומדרשים הלך ותפח עד שהתעייפתי. צר לי, אלא לאמר, שהספר אולי נועד ליחידי סגולה בלבד. וחבל. כי כגודל ציפייתי כך גודל אכזבתי.

ספר עצוב, על יחסי חברות עמוקים של שני חברים - זוהר ויפתח - מילדות ועד לסיומם הטראגי. יחסים המגיעים לידי אהבה הומוסקסואלית ביניהם. הסיפור מסופר בשני קולות: האחד מסופר בגוף שלישי (כתוב באותיות שמנות) על חייו של זוהר בבוסטון, והשני המסופר בגוף ראשון (אותיות רזות), יומנו של של זוהר על ימי ילדותו ועד בגרותו והתפתחות יחסיו עם יפתח. הספר ריתק אותי בשל הכתיבה המושכת, האופן שבו מסופר על ידידות מיוחדת, ודרכו הטראגית של יפתח הגאון המרתק באישיותו.
מומלץ מאוד.

והפעם בקצרה !!
סיפור המציג את אחת הבעיות של חיי העולם כיום: הטלפון הנייד. משפחה, שהאם מחליטה להפוך את ילדיה לכוכבי "סטורי", ומצלמת אותם בכל שעה ובכל מצב (חוץ משירותים ומקלחת), והופכת אותם לכוכבי רשת, ואת חייהם לאומללים. התוצאות יישארו חרוטות בנשמתם בימי בגרותם. הספר כתוב היטב, מעניין ומושך ומתאר את חיי המשפחה "מאגרא רמא לבירא עמיקתא". יש בו אזהרה חמורה ביותר לתופעה הנוראית הזו. הספר מאוד מאוד מומלץ.

פיניתי את זמני, עד שסיימתי את הספר. תוך יום וחצי קראתי אותו בשלמותו.
מרתק, מעניין, ומושך הלאה הלאה, אפילו סוחט דמעות בסופו.

מלבד העובדה, שהספר קריא ומעביר זמן, לא מצאתי משהו שיתאים לדברי ההלל שעל הכריכה האחורית או בדברי השבח של קודמיי. היתה לי צפייה להכיר את עטרה שטורמן, שאיננה מוכרת, כפי שמוכרת משפחתה או בעלה בטרגדיות שפגעו קשות במשפחה. אך שסיימתי את הספר, לא ידעתי יותר, ממה שהתחלתי לקרוא בו. גם סיפורה של שחר - עובדת המוזיאון המהווה כ 95 אחוז מן הספר, אשר מנסה להחיות ללא הצלחה את דמותה של עטרה שטורמן, אינו שווה עלילה כתובה.

"ספר טיסה" בנוי היטב, מרתק ומלאכת מחשבת של הסופר. בנוי כמיטב המותחנים: הטעיה עד העמודים האחרונים בתעלומה: מי הרוצח ? וכמובן, מפתיע. קראתיו כמעט ללא הפסקה.

לאחר שסיימתי לקרוא את ספרה המצויין: "קוראים לזה חיים" (ראה ביקורת), פניתי לאחור אל ספרה הראשון: "סימנים כחולים". בקצרה מצויין. הוא לא רק מצויין רק בסיפור העלילה המרתק, אלא גם מהווה אתגר ספרותי: שפה נהדרת, כתיבה משולבת של עבר ועתיד המהווה אתגר לקורא, ושליטתה בנושאים שונים כ: פסיכולוגיה - טראומות, ומשברים נפשיים, מערכת החוק הצרפתי, העיר פריס שהיא מקום התרחשות העלילה. זכייתה בפרס "ספר ביכורים" מוצדקת בהחלט.

נטשתי את הספר באמצע.
כל הכתוב על הדף האחורי של הכריכה מלמד, שכותבו קרא חלק קטן מהספר. הכותב מכיר רק דמות אחת מתוך הספר!! אבל ככל שמתקדמים בקריאה התחילו להתווסף עוד עוד דמויות. וכולן נקשרות לשדה התעופה השכוח "רודולף שול" בלינדנברוק אשר בגרמניה. אי אפשר להתעלם מיכולתו הספרותית הנהדרת ומעוצם דמיונו של הסופר, כשהוא יוצר לכל דמות ודמות חיים מורכבים משלה. מלבד אותו מיקי לוינסון, שהוזכר על הכריכה האחורית, אנו פוגשים את אביו ואמו של מיקי, את שמעון השמן, מוניקה מיור השדכנית, 7-8 עובדות הניקיון בשדה, המוזג בבר אולם הנוסעים - ועוד כאלה, שטרם פגשתי בהמשך, וכל אחד עם סיפור חייו, חלקם מסופרים בגוף ראשון וחלקם בגוף שלישי. הייתי זקוק לנהל רשימה שמית עם ציון תפקידו בעלילה של כל אחד, כדי להשתלט על המשתתפים... בשלב מסויים חשתי שאין כיוון ואין מטרה. נפרדתי מהספר.

מ צ ו י ן !
לבוגרים שביננו - בני גילה של המדינה, צפוייה חווית זיכרון על כעשרים שנותיה הראשונות של המדינה. לצעירים שביננו, שלא חוו את הימים ההם, שיעור בהיסטוריה של המדינה, על האנשים שעצבו את פניה.
וכל זה דרך חייהם של שני ענקי הרוח - נתן אלתרמן ועמוס עוז. האחד שנולד בבית שמאלי והפך לימני בדעותיו הפוליטיות, והשני שנולד בבית ימני קלאסי והפך את דעותיו לשמאלי. סיפורן של הדרמות הפוליטיות הגדולות ביותר בימים ההם.
ספר מרתק ומעניין .