קניתי את הספר בחפץ לב, מתוך רצון כן לפגוש ולהעמיק להבין. פתוחה אף לרגש של אמפתיה. הטעם הוא של החמצה. שלל דמויות המוגשות כמו כדור של חוטים קצרים שהמקום [זיתוניא] מקשר ביניהם באופן סתמי כלשהו. הספר לא מתרומם במקומות שאפשר היה להשיאו, למשל באמצעות משפטים מן השירה הערבית ששמות משורריה זרועים בו וכידוע היא מפוארת חריפה ומרשימה; העלילות המופיעות במקטעים אינן מעניינות כי אינן מתפתחות ואינן נוגעות במעמקי הנפש לרבות על רגש התסכול שכלל התושבים בעיירה, המיצגת את האוכלוסיה הערבית, חווה. הקורא מדשדש בתמונות שעולות מהמילים ומסיים לקרוא, בידעו שהיתה כאן קרקע טובה לאמירה חשובה והן הבמה וכן המסר - הוחמצו.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
