סיימתי את הספר הנפלא הזה (כמעט) עם דמעות בעיניים.
ספר מלא אנושיות, רגישות ואהבה (אפשרית ובלתי אפשרית).
שני גברים זרים זה לזה, הנפגשים על "שביל ישראל", ולכל אחד מטרה אחרת, ולכל אחד מאבק שונה עם הקשיים שבדרך. שני אנשים השונים זה מזה, הן בגיל, הן באופי והן בסובלנות זה לזה. כשמעל הכול, אי שם ברקע, מרחפת, נוגעת, לא נוגעת - שירתו הנהדרת של יהודה עמיחי.
מאוד מאוד אהבתי את הספר לכל אורכו. הוא מעניין ומושך ממש מן העמוד הראשון ועד שורותיו האחרונות.

"מאחורי כל זה מסתתר אושר גדול"
יהודה עמיחי (1974)
▪ ▪ ▪
מאחורי כל זה מסתתר אושר גדול
כך אמרת
ועלי לזכור זאת.
אחזת בידי בחוזקה
ולא הבנתי עד כמה אתה נואש.

אהבתי את שירתך
רציתי שנהיה רק משוררים בספינת השירה הקדושה
בלי הפרעות מיותרות
בלי רעשים מבלבלים

אבל היריב שכן שם
בבית האבן הירושלמי
על הגבעה השקטה

כרסם בנו את מהלכיו המתעתעים

ואתה איננו עוד עמנו

רק שיריך היפים
מהדהדים בנו
מזכירים לנו:

מאחורי כל זה
מסתתר אושר גדול.

שני גברים שונים זה מזה נתקלים אחד בשני בשביל ישראל. האחד, גיורא, מושבניק מבוגר, אדם כועס וציני, רדוף ע'י זכרונותיו ממלחמת יום הכיפורים, בורח מקירבה ואינטימיות, נראה שאהבתו היחידה שמורה למטע עצי התפוח שלו. אה, והוא גם חולה חשוך מרפא.
השני, עמיחי, חייל משוחרר, דתי לאומי, ירושלמי, מתאהב בעל כורחו במדסי"ת שלו, תמר, בחורה חילונית מקיבוץ בצפון, ואינו יודע את נפשו. דומה כי אין ביניהם דבר משותף, חוץ מאולי אהבתם לשירי יהודה עמיחי והחלטתם התמוהה משהו לצאת לבד ולטייל בשביל ישראל, לברוח? לקבל החלטה? ואולי לחמוק ממנה?
המפגש האקראי מוביל לקשר לא צפוי ויחד עם זאת, אמין, מרגש ונוגע ללב. מפגש נוסף ולא פחות חשוב הוא עם הכלבה המשוטטת, סופי, שבוחרת בעמיחי כבעליה החוקיים ומלווה אותו בדרכו. המשולש המוזר הזה הוא הציר שעליו סובב הרומן הישראלי כל כך של נירית הלבני, זהו ספרה השני של הלבני והיות שלא קראתי את ספרה הראשון לא ידעתי למה לצפות והופתעתי לטובה. מאוד. הספר קריא, עמוק, מרגש ונוגע בנימים החשופים של הנפש.
אני לא בטוחה אם מאחורי כל זה מסתתר אושר גדול, אך אין ספק שמסתתר כאן ספר מצויין וסופרת שראוי להכרה ולקריאה.

טיילתי תקופה בשביל ישראל. כתבתי ספר שלם על כך, השביל היא כמו זרז מחשבות, מפיץ אותך מבפנים. זזתי, והלכתי כמעט לבד בצפון לאורך השבילים ואלה יכולים להיות רגעים מאד אישיים. הרגע הכי משמעותי בשביל ישראל הוא החיבור שלך לעצמך. החיבור הזה שדורש מהאדם הפנימי שבך להתייצב מול עצמך ולהיות נוכח. להיות פתוח וחשוף למחשבות גם הפחות טובות כשהגירויים כמעט אינם קיימים. זה אתה, השביל והטבע. לפעמים צעדתי עם חבר במרחק קבוע של כמה עשרות מטרים שתיקות ארוכות, מרחב, והרבה שקט.
כבר סוף הקיץ והלחות יכולה לפוצץ את כול התאים במוח. גם כשאני רץ מוקדם מאד בבוקר אני חוזר כמו אחרי מלחמה החולצה שלי כבר לא נושמת והלחות לא מרחמת. אבל עדיין הים כל כך צונן ויפה למראה בדומה לב גדול שמאזן אותך, המרחב צלול והמים יש בהם קסם.
בימים אלה אני שקוע לא מעט בכתיבה. עובד ביחד עם העורך שלי על כתב היד, הדרישות שהוא מציב גבוהות. ועריכה מי שלא יודע היא כמעט לב העניין בספר. כותב יכול לעוף גבוה חושב שלפחות הוא בן אלוהים נבחר עד שהעורך אומר לו אחי תירגע בוא נתחיל לקזז מילים ולדייק . ל ד י ק. ואני רק תנו לי לעוף.
קראתי לאחרונה כמה ספרים ואחד מהם הוא "מאחורי כל זה" שבעיני הוא ספר מצוין. ספר ישראלי כנה ונוכח. קראתי את הספר במשך בכמה ימים בשעות הלילה כשאני נזרק במיטה והמזגן עושה לי טוב. בעבודה קראתי אותו בהפסקות ולפעמים גנבתי לי שעה בבית קפה(שזה הכי אהוב עלי).
אף פעם לא קראתי ספר של אותה סופרת. אבל היא כותבת נהדר, מדגישה את הקיים, מציפה את הרגש ונוגעת בשפה בחלקים הכי ישראלים שלנו. ואז גיליתי שהיא חברת פיסבוק שלי ושהיא גם סופרת עצמאית שמשקיעה המון בחשיפת הספר לקהל.
קודם כול אני כבר בעדה ביג טיים. הרצון להיות ולחשוף את המילים שפעמו בך הוא נפלא בעיני ובתוך בליל הספרים שיוצאים זה חלק משמעותי. והספר כל כך טוב ושווה, המסע הפנימי והחיצוני של הגיבורים הוא חלק מהמסע של כולנו בדרך כל שהיא בפרק חיים.
ובמשך הספר הדהד לי באוזניים פסקול מוזיקאלי של אהוד בנאי שנתן לספר עוד ועוד סימנים.
לכו לקנות . כדאי

"שני חברים יצאו לדרך בים בם בום"
הם יצאו כזרים גמורים לטייל בשביל ישראל, ונתקלו דרך מקרה אחד בשני.

האחד, גיורא, בן מושב בעל מטעים, מבוגר, ציני, אשר זכרונות המלחמה לא מרפים ממנו, אה כן והוא חולה במחלה חשוכת מרפא שסופה ידוע מראש, האפשרויות שעומדות בפניו הן או להיכנע למחלה הארורה או לתת לחיים להמשיך ולזרום.
השני, עמיחי צעיר, דתי לאומי חייל משוחרר ירושלמי, הוא התאהב בתמר אותה הכיר בצבא, תמר יפהפיה מדריכת ספורט היא חילונית קיבוצניקית.

אל המסע עמיחי יוצא על מנת לעשות חושבים, להתקרב אל עצמו.
הגורל מזמן להם פגישה במהלך המסע הנופים יוצרי הנשימה של שביל ישראל, המסע אשר מוביל לקשר לא צפוי, מרגש סוחף המפגיש בין הקוטביות של דתי חילוני, צעיר מבוגר, בריאות וחולי.

לאורך המסע נשזרים הנופים הקסומים שמשלבים עם אהבה לחיים, לאדם, לאומץ הרוח על הנפש בשבילי החיים.

ספר קסם.
דנית ורד

אני מכירה אותן, את הדמויות של נירית הלבני מהספר "מאחורי כל זה":
את החקלאי הזעפן והשתקן שאנשים ערכיים ומסורים מצליחים לרכך, את בוגר המכינה הדתי שנתקל בחיים ובשאלות שהם מציפים, את הטיילים של השביל שאבק ואוהל לא מרתיעים אותם ואת הקיבוצניקית החמודה שרק רוצה לאהוב ולא מוכנה להשתנות בגלל דברים שיא לא מבינה.
נירית כותבת אותן באמינות גבוהה ומביאה את העלילה את תמצית הישראליות בלי להיכנס לפלפולים ולנקיטת עמדה.
זהו סיפורו של גיורא, חקלאי מהגליל העליון, שמוצא עצמו חולה במחלת ניוון איומה (ALS) ומנסה לברוח מההתמודדות על ידי צעידה בשביל ישראל. בשביל הוא פוגש את עמיחי, משוחרר טרי מצה"ל, יתום מאב ושומר מצוות, שלוקח זמן לעצמו לחשוב על החיים ועל תמר המד"סית החילונית היפה שנכנסה לו ללב בצבא.
המסע של כל אחד מהם בנבכי נפשו ובעיקולי שביל ישראל, והפגישה המפתיעה עם הכלבה האסופית, מביאים סיפור רגיש ומרגש וישראלי כל כך.
זה לא סיפור מתח, אין בו תפניות עוצרות נשימה, זה סיפור אנושי על זקנה, על חולי וטיפול, על חברות ואהבה ועל בחירות בחיים. סיפור שמאיר עוד פנים לסיטואציות שרובינו נתקלים בהן בשגרת החיים שלנו כאן.
מומלץ!!

לפני מספר שעות סיימתי את סיפרה המקסים של נירית הליבני "מאחורי כל זה". הספר מספר על "שני גיבורים שיוצאים, כל אחד בנפרד, למסע בשביל ישראל. גיורא בן דוד חולה באֵי-אל-אס. הוא יודע שיש לו רק שתי אפשרויות: להיכנע למחלה או לנסות להכתיב לעצמו את עלילת חייו. עמיחי סגל מתאהב בעל כורחו בתמר, מדריכת ספורט שפגש בצבא. הוא חובש כיפה, היא קיבוצניקית חילונית. הוא יוצא למסע שנועד לקרב אותו לעצמו. שני גברים שונים לחלוטין ושביל ישראל אחד שיחבר אותם זה לזה, צעד אחרי צעד."
אני לא מוגדר כתולעת ספרים, ובד"כ לוקח לי זמן רב לסיים ספר (יש כאלה שאני גם נשבר באמצע.. ). אך במקרה זה, הספר גרם לי לראשונה למשהו אחר. כבר מהפרק הראשון נשאבתי אל המסע המרגש של גיורא ועמיחי והיה לי ממש קשה כל פעם לעצור את הקריאה ולחזור לשיגרת היום. אגב את הספר סיימתי בפחות משבוע וכל כך רציתי שהסיפור ימשך....
מזה כשבע שנים אני צועד בשביל, לאט לאט מבלי להחסיר אף חלק, מצפון לדרום (כמו בסיפור). והתיאורים המדוייקים והמציאותיים של נירית העלו בי זכרונות וחוויות מרגשות מההליכה בשביל. ההליכה בנחל קדש בגשם שוטף, השהייה בחדר השביליסטים ברמות נפתלי העליה במבוך הצמחיה לראש הר מירון כדי להספיק לאור ראשון (למרות שהיה ערפל), קפה במקס ברנר בנמל בסוף מקטע ביחד אם אישתי יעל ועוד. – ממש הרגשתי איך גיבורי הספר חווים את אותם חוויות ונופים מהשביל בו הלכתי.
הספר מרגש ומצחיק וגם אלו שעדין לא צעדו בשביל ישראל יהנו ויתרגשו ממערכת יחסים מיוחדת במינה בין שתי דמויות כה אופיניות לארצנו המתוארות בצורה כה מיוחדת ונוגעת עמוק בלב על ידי נירית. "יתברך השביל"