ביקורת ספרותית על חוכמת האדישות - האמנות העדינה של "לא לשים זין" - גישה בלתי צפויה להצלחה בחיים מאת מארק מנסון
ספר בסדר

---

#
היא אמרה לי "את הספר הזה כתבו עלי!" וניסתה לשכנע אותי לקרוא אותו. בין השאר, שלחה לי מאמר של הסופר https://markmanson.net/10-things-most-americans-dont-know שחיבבתי כי הוא הסכים אתי (-: היא לא רצתה להשאיל לי את הספר – העותק שלה היה מלא בהערות שכתבה. כך שחכיתי עד למבצע בחנות הספרים האלקטרוניים ורכשתי.

את רוב ספרי העזרה העצמית שקראתי – לא קראתי יותר מדי מהם, אז אולי אני מפספסת פה בגדול - אפשר היה להדפיס כ – 10 משפטי-מפתח על כרטיס שאפשר לקפל ולשאת בארנק (במקום שפעם היה שמור לתמונה...) הספר הזה אינו שונה מהאחרים. גם הוא תערובת של שכל ישר והצהרות, דוגמאות שלעתים מדגימות בדיוק ההיפך ממה שאומר הסופר, בכתיבה פשטנית שיכולה לדבר גם אל שרת-תרבות-לשעבר שאינה חובבת צ'כוב (זה יתרון, באמת. כאשר מפשטים חומר קשה לכ-ו-ל-ם יש סיכוי שאנשים – גם לא-קוראים - יהיו מוכנים לנסות)

אז מה הוא אומר, הכרטיס? העולם, רבותי, אינו באמת פייסבוק. החיים של אחרים אינם נוצצים כמו שנראה לכם מהתמונות באינסטגרם. הרדיפה אחרי הצלחה שמצטלמת היטב היא דרך גרועה לחיות, כי הסיכוי שלך להשיג מה שיש, אולי, לאחרים נמוך והתסכול מבטיח רק שיממון וקושי. כישלון אינו הדבר הנורא ביותר שיכול לקרות לך. התמקדות בהרגשת קורבנות וקיפוח, רדיפה אחרי הצלחה מקובלת חברתית שאינה מדברת אליך, השקעת אנרגייה בתחומים שאינם קרובים אליך – אלה יביאו אותך להרגשה שאתה מפספס את חייך. צריך, לדעת מנסון, לבחור במה להשקיע את האנרגייה המוגבלת שיש לך, לנסות להחליט החלטות טובות על בסיס ערכים טובים(!), לנסות לפתור בעיות ולהתמודד עם קשיים בלי לצפות מאחרים ובלי להתעלם מהבעיות כי הן אינן פתירות. יש לנו אחריות על בחירותינו, גם על הגרועות שבהן.
ומה כן לעשות? להסיר מסדר היום את התחומים שאינם רלוונטיים אלינו, לנסות להתמקד במה שאנחנו אוהבים, לא במה שאנחנו חושבים שיביא לנו הצלחה כלכלית, לנסות להיות נינוחים עם עצמינו – על יתרונותינו וחסרונותינו (מה שמחייב מודעות עצמית די גבוהה), להשקיע במה שמעניין אותנו ולהימנע מלבחון את החיים דרך מה ש(אולי) יש לאחרים.

ועכשיו לכתיבה ולסגנון. זה צועק "אמריקאי" כמו שלטי הניאון הענקיים בשלל צבעים. הוא מושך את תשומת לב הקורא כמו אותו כרוז בקרקס, המכוון את הצופים להתבונן באישה עם שני ראשים. הוא מסתחבק עם הקורא באמצעות שפה לא-תקנית, לכאורה. הפועל "לשים זין" – זה מכותרת המשנה של הספר - מופיע על הטיותיו השונות בערך כל שורה שלישית. יש בספר, שלפעמים הוא משעשע, המון דוגמאות חביבות מחיי המפסידנים, המוכרות לכל המשוטט בפייסבוק.
מנסון הוא יליד 1984, טכסס. בגיל 22 הוא היה מאמן דייטים(!) ובגיל 32 הוציא את הספר, שהוא ספרו השני, שהפך רב-מכר. וזה מה שהוא אמר: "אנשים מצהירים על עצמם כמומחים, יזמים, ממציאים, מחדשים ומאמנים אישיים בלי שיהיה להם ניסיון-חיים ממשי..." מה שאומר שלהפוך לגורו ולהרוויח מליונים מספר הדרכה עצמית מצליח, אינו מחייב מודעות עצמית אפילו כמלוא הכפית...

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על חוכמת האדישות - האמנות העדינה של "לא לשים זין" - גישה בלתי צפויה להצלחה בחיים