ביקורת ספרותית על כשתגדלי תביני מאת ורד מוצ'ניק שיאון
ספר בסדר

---

"'אני רעבה', אמרה יאנינה לריטה.
'אכלתן כבר!' גערה בהן אימן,
'לכו לישון'.
הארוחה האחרונה שאכלו הייתה שבע שעות קודם לכן.
דוויד לא ידע על כך, או אולי הוא רק העמיד פנים. הבנות הלכו לישון רעבות. (עמוד 7)

הארוחה האחרונה שאכלו הבנות הייתה שבע שעות קודם לכן. האב לא ידע על כך, או שהוא ידע ורק העמיד פנים. הבנות הלכו לישון רעבות.

הספר "כשתגדלי תביני" מגולל את סיפורה של יאנינה ומתחיל בשכונת מנשיה ביפו 1950.

ילדה מקסימה שלה אחות צעירה בשנתיים ממנה– מינה. היא בת להורים: ריטה ודוויד לישנסקי.

הוריה עלו ארצה באוניית אקסודוס. ריטה הייתה עקרת בית ודוויד פירנס את משפחתו מהנגרייה שהיה שותף לה יחד עם אחיו.

דמותה של יאנינה המשורטטת בסיפור מהווה מטאפורה להתפתחותה של המדינה.

ורד מוצ'ניק שיאון מגוללת בפרקים קצרים את יחסיה של יאנינה עם אחותה, הוריה וחבריה, תוך כדי שינוי מקומות מגורים, מסגרות לימודים וסביבה.

יאנינה ומינה גדלו בתא משפחתי שלא מדברים שם על השואה והמשפט: "כשתגדלי תביני" שזור לאורך כל הספר. בספר הזה יש הרבה שאלות אבל תשובות – אין! "למה יש לי סבא וסבתא רק בתמונות? וכל הדודים שבתמונות איפה הם? וריטה האם תמיד השיבה לה "כשתגדלי, אספר לך". (עמוד 6)

כסף ואוכל לא היה בשפע. לא פעם נאלצו הבנות לישון רעבות, ואו במקרה הטוב ובימים שהאם לא ממש תפקדה, ריטה שלחה אותן לאכול פלאפל בשכונה.

ליאנינה היו מחזרים אבל ליבה היה שמור רק לאחד שעזב עם אביו להתגורר מעבר לים.

הקורא מלווה את יאנינה בתחנות חייה החל מגיל חמש, בית ספר יסודי, תיכון, תנועת הנוער, אירועים משפחתיים, חגים וכד.

יש הרבה שקט וסודות במשפחה הזו, המוכר לנו מסיפורים אחרים של בני הדור השני ששרדו את השואה.

הספר כתוב מנקודת מבטה של יאנינה וכל מה שרצתה יאנינה הוא להיות אימא. היא חלמה על משפחה שתדאג, ותעניק לה ולמשפחתה העתידית את מה שהיה חסר לה בילדותה.

למרות הקשיים שחוותה יאנינה זהו ספר אופטימי שכותרתו הינה: "אל תוותר".

ספר ביכורים טוב, מעניין ומתאים מאוד גם לבני הנוער. לדעתי, תמצות או הפחתה של כמה פרקים היה מטיב עם הספר. אהבתי שהביטויים באידיש תורגמו בתחתית העמוד הרלוונטי. לטעמי עריכה מצויינת ונוחה לכל קהל הקוראים שאינו דובר את השפה.

בשורה התחתונה: מארג עדין של רגשות.

קריאה נעימה ובריאות.

לי יניני

אופיר ביכורים, פרוזה מקור, 310 עמודים, 2020

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על כשתגדלי תביני