ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 25 במרץ, 2020
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
#
"אחרית בבל" הוא כפר פעוט ועתיק יומין עם בתים עתיקים הרחוקים אחד מהשני, הרבה ירוק, פרות כבשים ואחו. יש שם, כנראה, פחות מ-500 תושבים, כולם מכירים את כולם, בבית הספר יש כ-100 ילדים מתוכם שלושה ילדים "אקזוטיים": ילד קוריאני, ילדה אירית, וילד ממוצא פקיסטני, האריס שמו.
האריס חי במקום כמעט כל חייו. אמו ואביו החורג בילאל ומָרים השאם, הם יאפים אמידים ממוצא פקיסטני שהחליטו להתנתק מהקהילה הפקיסטנית בבירמינגהם המפויחת ולמצוא להם איכות חיים בכפר הירוק. עם איכות החיים מגיעה גם הקהילתיות. בניגוד למה שקורה בערים, ישובים קטנים מאוכלסים באנשים "איכפתיים" שמה שקורה אצל השכן מעניין אותם, ויש להם תמיד מה להגיד על זה. יש שם המון אספות, מפגשים, מכירות, התגייסות למען מטרה וכו'. כך שבילאל – שאמו על ערש דווי הטילה עליו לבנות בכפר מסגד – נאלץ לחוש על בשרו את האיבה וההתנגדות מהן ניסה להימנע כל חייו כשניסה להיטמע בתרבות הבריטית ולהימנע מלהיות "פקיסטני".
מאליק היא מוסלמית החיה בבריטניה וזה ספרה השלישי. היא כותבת בעדינות רבה עימות שכל קורא עיתונים מכיר. הפקיסטנים שהיא מתארת הם צבעוניים, רחבי-לב, רעשנים, לא מכירים את החוקים המקובלים באנגליה, חיים בקהילות סגורות ומפעילים הרבה לחץ על חבריהן להמשיך להתנהג כמו במולדת הישנה. האנגלים עליהם היא כותבת הם נוקשים, מרוחקים, לא מפגינים רגשות אבל גם הוגנים ומוכנים לשנות את עמדתם. הם מרוחקים הכי שאפשר מהפקיסטנים בסיפור. כקורא אתה לא בטוח למי נתונה אהדתך – שזו הצלחה רבתי של מאליק כסופרת, לדעתי.
כשקראתי אותו הבנתי לראשונה משהו שלא הבנתי קודם, למרות שהוא גלוי לעיני כל מי שקורא ספרים: כדי "להשלים" עם אויב, כביכול, צריך אויב יותר גדול. וכך כדי שאותם אנשים החיים בכפר קטנטן יחליטו שלמרות שחלקם הם "זרים" ומשונים, עם דת והתנהגות מוזרה ולא מקובלת, הם בכל זאת שכנים וחולקים חוויות ואינטרסים, הם זקוקים לאיום גדול יותר, שיאחד אותם נגדו. תובנה זו מוכרת לכל מי שרוצה הסכמה ואחידות-דעה, לכל מי שמתרפק על כמה-יפה-העם-הזה-בעיתות-משבר, ואינו מתייחס לכך שההסכמות שלנו הן תמיד מול אוייב כמשותף, שאנחנו יכולים לשנוא אותו ביחד, בכייף.
28 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני 5 שנים ו-7 חודשים)
תודה רבה, פרפר צהוב.
כמו שאר הנושאים האנושיים דת היא עניין מוזר לאלה שאינם שייכים אליה. אני לא יכולה לומר שאני מכירה את הדת המוסלמית - כמו שאני לא מכירה לעומק דתות אחרות. בלי קשר לעולם נפלא ופלורליסטי הייתי מצפה שכל אדם יקיים בחופשיות את מצוות דתו בביתו ולא יכפה אותן על אחרים. לפי הכתוב בספר אין סתירה בין מצוות הדת המוסלמית לבין השתלבות בתרבות הבריטית ואין ניסיון לכפות אותה על אחרים. אני מניחה שכך זה גם לגבי רוב המוסלמים החיים באירופה. מיעוט מסויים - שאני לא יודעת להגיד מה גודלו - הופך אלים ויוצא למלחמות-דת. מה שציינת לגבי הדור השני ודעאש - נכון לגבי כל הגירה. דור ההורים מנסה לשרוד, דור הבנים נלחם את מלחמת כבוד-הוריהם-האבוד, כפי שהם תופסים את זה. |
|
|
פרפר צהוב
(לפני 5 שנים ו-7 חודשים)
יעל, תודה על הסקירה ועל התובנות המעניינות.
דת היא עניין בעייתי, והתחייבויות מוזרות להורים גם כן. אם העולם היה נפלא ופלורליסטי וכל אחד מבין את שכנו, אז היה אפשר להשתמש במבנה אחד כמסגד, כנסיה, בית כנסת ומקדש בודהיסטי. היות ואנחנו רחוקים מהמצב הזה כמרחק ימינה מהמשותפת, כנראה זה לא ילך כל כך טוב. כפי שרואים בצרפת ובבריטניה, המוסלמים לא מעוניינים להשתלב באוכלוסיה אלא דורשים מהאוכלוסיה המקומית להתאים עצמה אליהם. מעניין שאצל חלק מהמוסלמים שדווקא כן השתלבו באוכלוסיה היו מקרים שהדור הבא הפך לתומך דעאש. כל עוד חלק גדול מבני האדם לא יכולים לקבל תפישות שונות ולחיות איתן בשלום, אולי עדיפה הפרדה בין ישובים דתיים לחילוניים וכו'. |
|
|
yaelhar
(לפני 5 שנים ו-7 חודשים)
תודה רבה, Pulp_Fiction
אכן מקסים. אני חיה בשכונה עם רוב מכריע של חילונים. מגרש מסויים הוקצה - לא משנה באיזו דרך - לבניית בית-כנסת. יום אחד השתלטה קבוצה דתית מסויימת על התוכניות והוסיפה להן קומות שכללו גם מקווה וגם ישיבה. כשנזעקו התושבים הבטיחו להם ש"זה לא יפריע". הם יביאו בהסעות את המעוניינים/ות לטבול במקווה ותלמידי הישיבה לא יפריעו למרקם השכונה... הפיתרון היה שהתוכניות הופקעו מידי הקבוצה, לא הוסיפו קומות, לא נבנו מקווה ולא ישיבה. בית הכנסת נקרא "לכל ישראל" דהיינו ללא שיוך קבוצתי כזה או אחר. המשך יבוא. |
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 5 שנים ו-7 חודשים)
ממש סיפור מקסים.
איך לבוא למקום פסטורלי ולדחוף מסגד לשכנים שלא רוצים בכך. בארץ אגב אנחנו ממש לא אוהבים שכופים עלינו מוסדות דתיים בישובים בעלי אופי מסוים. אז מדוע להפוך את סטוק און טרנט לאיסלאמבד? כי חייבים "לקבל את האחר". אבל שאף אחד חס וחלילה לא יעליב את הרגשות העדינים שלהם, זה יכול להסתיים פתאום במוות מקרי של כמה אזרחים.
ממש עונג. |
|
|
מושמוש
(לפני 5 שנים ו-7 חודשים)
סליחה לא כתבתי דעה של מישהו שקרא או לא.
התרשמות שלי מהקטע שקראתי והיה נדמה לי גם תקציר לפני כן אבל לא הבנתי שזה של רומן חח. מלבד זה קראתי עוד סקירה על הספר הזה באתר כאן אם אני זוכר, ברוח הסקירה הזאת.
|
|
|
yaelhar
(לפני 5 שנים ו-7 חודשים)
ברור מושמוש. אי אפשר - וגם לא צריך - לקרוא הכל.
אבל לגבי מה שלא קראת - עדיף לא לחוות דעה לפי דעתו של מישהו שכן קרא. אותו מישהו יכול להפיל אותך בפח של דעתו (-: |
|
|
מושמוש
(לפני 5 שנים ו-7 חודשים)
תודה על הביקורת.
לא כול דבר אני קורא, מטבע הדברים. אי אפשר וכנראה לא חייבים לקרוא את כול הספרים. מחליטים לפי קטע שקוראים, למשל. כמו שאמר ג'ורג' אורוול: 'כדי לראות מה יש מתחת לאף שלך, אתה צריך להיאבק כול הזמן'. אז יש מי שחושב שהוא קרא משהו חמוד על שלום עולמי.
|
|
|
yaelhar
(לפני 5 שנים ו-7 חודשים)
תודה רבה, אושר.
באמת חבל. |
|
|
yaelhar
(לפני 5 שנים ו-7 חודשים)
תודה רבה, מושמוש.
לא הבנתי את הערתך. הספר הוא בהחלט רומן, לא סיפור קצר: 446 עמודים. אין בו שום "תרבות אותנטית" אין בו שום "צורך איסלמי להשליט איסלם על אנגליה". יש בו סיפור פרטני על זוג ממוצא פקיסטני המוצא את עצמו בתוך קלחת שלא התכוון לה. עם כל הכבוד לביקורות ב"הארץ" (ויש כבוד) אני חושבת שכדאי לקרוא באופן עצמאי לפני גיבוש דעה. |
|
|
אושר
(לפני 5 שנים ו-7 חודשים)
חבל שארצנו לא נקיה ונעימה
|
|
|
מושמוש
(לפני 5 שנים ו-7 חודשים)
ב'הארץ' היה וקראתי.
מהביקורות כאן על הספר הבנתי שזה קטע מרומן, לא סיפור קצר. חשבתי שזה סיפור קצר. עכשיו מבין, אולי המתנתי לפואנטה ולא היתה. היה משעמם. במקום תוכן - צורך איסלמי להשליט את האיסלם על אנגליה. כאילו אם אנגליה משתנה מהיסוד וכבר לא מחוברת לתרבות האותינטית שלה היא עדיין אנגליה. כאילו ייתכן דבר כזה. נראה לי שהספר והקוראים שאוהבים אותו כאילו חסרים חוש נקרא לו שמיני ( להשאיר במקומם את החושים המסתוריים שכבר הוחלט עליהם), לא ברור להם שדברים לא מתבססים בחלל ריק, ואם אין חיבור חברתי חזק למסורת שלך ( חברתי, באופן אישי כול אחד יעשה כרצונו), אז הדברים מתמוטטים. מחברת הספר אולי דווקא מבינה את זה, אבל חשבה, יצליח לי, וצדקה, זרקה חכה וצדה דגים.
|
28 הקוראים שאהבו את הביקורת
