ביקורת ספרותית על המוות השחור מאת גווינת קרייבנס

---

המגיפה התחילה ביום בהיר אחד, ללא התראה מוקדמת.
הנגיף הגיע עם בחורה צעירה שנחתה בתחנת האוטובוס המרכזית, עד מהרה היא התעטשה על סרסור שניסה להטריד אותה ומשם תרשימי הזרימה של התפשטות הנגיף התחילו להשתולל.
הנערה הגיעה לדירתה ושם קרסה לאחר שהתעטשה על השוער, בבית החולים היא באה במגע עם הצוות הרפואי ואחד, אחד הם החלו לקרוס וליפול.
הסרסור הדביק את נערותיו שהן בתורן הדביקו את לקוחותיהן שהדביקו את בני משפחותיהם...
בבלגן של הימים הראשונים מנסה רופא צעיר שעומד בראש צוות רפואי, ברשות המקומית, לאתר ולמגר את התפשטות הנגיף ונדמה שהוא גם מצליח למרות הביורוקרטיה המייגעת שמלווה אותו ביחסיו מול מערכת הבריאות אליה הוא משתייך, למרות המערכת השלטונית שחוששת להפיץ וליצור פניקה שתפגע בסיכוייה להשתמר, למרות מערכת הממשל הפדרלית שבכלל טוענת שמדובר במזימה זדונית להכשיל את המדינה רבת העצמה בה מתרחשת העלילה אבל אז הכול מתנפץ ויוצא מכלל שליטה...
העלילה שדי מזכירה את התפרצות והתפשטות הקורונה, מתרחשת בעיר ניו יורק של סוף שנות השבעים.. היא נכתבה ע"י סופרת עיתונאית וע"י רופא אפידמיולוג ועל אף חוסר האמון שמתעורר בלב הקורא נוכח הביורוקרטיה והמחסומים שמושמים בפני הרופא וצוותו, העלילה משקפת נאמנה את מה שקורה היום במדינת ישראל נוכח התפרצות נגיף הקורונה...
חוסר האונים של מערכת הבריאות, נטולת הסמכויות, להשליט סגר ולאכוף כללים; כולם מדברים על ערבות הדדית אבל בפועל הערבות ההדדית היא פיקציה; אנשים אולי לא מסתובבים במקומות סגורים הומי אדם אבל הם מסתובבים בים, בשטחים הפתוחים, בכל מקום פתוח אפשרי. קרוונים ואוהלים בכל פינה ויושביהם מתרים בך להתרחק כי הם מתבודדי קורונה.
אמצעי התקשורת משדרים לחץ ומעצימים את סרט האימה שממילא אנחנו נתונים בו, ורשת האינטרנט ואפליקציות ההתקשרות מזרימים ויוזמים אירועים עוד בטרם התרחשו.
אפוקליפסה עכשיו! זועקים העיתונאים והפוליטיקאים, האיום הכי גדול על מדינת ישראל בשנות קיומה... קצת התבלבלנו, לא? עד היום האיום הקיומי עלינו היה מלחמת יום הכיפורים שבשבוע הראשון שלה ספגנו אלפי הרוגים, פצועים ונעדרים ולפניה מלחמת העצמאות בה ספגנו הרוגים רבים בכמות בלתי נסבלת.. אז איך מחלת הקורונה הפכה לאיום הקיומי שלנו כאשר אנחנו כבר בחודש השלישי לקיומה ובשבוע השני לסגר שלה כאן בארץ ומספר הנגועים הוא מספר מאות בודדים ורובם מוגדרים מצב קל?
אף על פי כן קיימים קווי דמיון בין ניו יורק של שנות השבעים למדינת ישראל של הקורונה: בשני המקרים הצוות הרפואי לא הבין עם מה הוא מתמודד ועד שהבין עם מה וכיצד להילחם במגיפה נכנסו הסגלים המשניים לפניקה שבעטיה הם רוקנו את כל מאגרי הציוד והתרופות כדאי לדאוג לעצמם ולקרובים להם בעוד שהסגל העיקרי נשאר עם מאגרים מדולדלים והגיע לאפיסת כוחות.
בשני המקרים כמות הנגועים בפועל לא יצאה מכלל שליטה ועיקר הנזק נגרם מהפניקה, חוסר הוודאות והאנדרלמוסיה שנלוות לאירוע.
זהו רק צירוף מקרים שקראתי את הספר במקביל להתפשטות הקורונה; את הספר קראתי לראשונה בהיותי בגיל העשרה ועד לפני שבועיים לא נתקלתי בו וכשנתקלתי בו זה היה באקראיות כשחיפשתי ספר אחר לחלוטין אבל עטיפת הספר מיד זינקה לי לזיכרון וכמעט צעקתי יש! כשזיהיתי שזה הספר אותו חיפשתי זמן רב.
בצירוף מקרים מצמרר ואפוקליפטי לחלוטין, עטיפת הספר היא חזית תא מטוס נוסעים אשר מתא הטייס נצפה מרכז הסחר העולמי בניו יורק... (מגדלי התאומים למי שנזקק לתרגום) והמטוס במגמת התרסקות במבנים... אני סקרן לדעת האם מישהו אי פעם חשב על המשמעות בהקשר חקירת הפיגוע במגדלי התאומים..
אני אמנם שותה מידי פעם בירה קורונה אבל אישית אני מעדיף בירה גולדסטאר ולא רק בגלל שהיא בירה כחול לבן והיא שלנו, אלא שהיא באמת בירה חזקה וטעימה.

» ביקורות נוספות של ישי
» ביקורות נוספות על המוות השחור