ביקורת ספרותית על הקוף העירום - מחקר של זיאולוג על בעל החיים הקרוי אדם מאת דסמונד מוריס
ספר טוב

---

העותק שקראתי הוא מהוצאת "רשפים" 1971 בתרגומו של יעקב שרת. מוריס הוא זואולוג בריטי שחיבר ספרי מדע פופולארי רבים אודות בעלי חיים.
ספר זה נכתב על בעל החיים הקרוי האדם או בשפתו של מוריס- הקוף העירום. מוריס בוחן בעיני זואולוג את אופיו ומנהגיו של האדם.
יש בספר הרבה רעיונות מעניינים ופורצי דרך. הוא מבסס את מסקנותיו על ספרות רבה שקרא בנושא ותאוריות עצמיות שפיתח מהן.
מכיוון שהספר אמור להיות פופולארי לקהל הרחב הוא לא נכנס לעומק הדברים אלא בעיקר מביא את מסקנותיו על מגוון של נושאים.
התאוריות שלו מעניינות ומרחיבות את הידע שלנו בנושאים של פסיכולוגיית האדם, חקר התנהגות, סוציולוגיה וטבע האדם. הוא שומר על שפה בהירה, פשוטה וקולחת ולכן הקריאה מהנה ולא מורכבת. הוא מצליח להסביר רעיונות מורכבים בשפה פשוטה ונגישה וזה חלק גדול מהצלחתו של הספר.

אני לא מסכים אם כל התאוריות שלו, אך הן בהחלט נותנות הרבה חומר למחשבה ופותחות אופקים.
אציג שתי תאוריות לדוגמא:
1) מוריס אומר שהאדם הקדמון היה צייד מטבעו ולכן היציאה של הגבר בימנו לעבודה היא בעצם תחליף לציד של פעם. הגבר יוצא מביתו ובעבודה נחשף למגוון אתגרים שמדמים צייד כמו חיפוש, ליקוט, לחימה, השמדה, ניצחון, אתגר ועוד.
2) לא פעם אמרו לי יודעי דבר שהשדיים הנשיות נוצרו לצורך האכלת התינוקות ולא לצרכים מיניים וזה מוזר שגברים מסתכלים עליהם כאובייקט מיני. אני תמיד תהיתי בעניין הזה כיוון שרוב הגברים שאני מכיר חושבים שהשדיים הם אובייקט מיני נשי מובהק, וכך גם מוריס חושב. שמחתי לקרוא שיש עוד תומך מובהק בתיאוריה הזו. הוא טוען שלאף יונק אין שדיים גדולים או תפוחים כמו לנשות האדם, ובעצם אין צורך בשד גדול לייצור חלב לתינוקות ולכן תפיחות השד הן אובייקט מיני. בנוסף השדיים של האשה נמצאות בחזית גופה כך שהגבר יכול לראות אותם גם בזמן דיבור וגם בזמן משגל, אצל חיות הולכות על ארבע לא ניתן לראותם בשעת משגל. הוכחה נוספת שלא כתובה בספר כיוון שזהו מנהג של השנים האחרונות והוא הנטיה והמשיכה של נשים רבות להגדיל את שדיהן בצורה מלאכותית, לשם מה אם לא לצורך משיכת תשומת לב או משיכת המין השני.

קריאה מהנה.

» ביקורות נוספות של משה
» ביקורות נוספות על הקוף העירום - מחקר של זיאולוג על בעל החיים הקרוי אדם