ביקורת ספרותית על ירח מעל סואץ מאת יוסי עוזרד
ספר בסדר

---

"המלחמה לא פסקה לרגע, פגזים המשיכו ליפול לילה ויום. האויב לא נראה, אבל נוכחותו הורגשה כל הזמן. מבעד לחרכי הירי, עשרות עיניים חיפשו מטרה מזדמנת שתילכד בצלב הכוונת. חיים שלמים התנהלו במסתור משני צדי תעלת סואץ. בצד הישראלי נעו בתעלות וישנו בבונקרים, בצד המצרי הבניינים והצמחייה שימשו הסוואה. שמש המדבר יקדה ושרפה את נוף הטרשים. פגז התפוצץ ברעש מחריש אוזניים. צרור מקלע חלף בשריקה צורמת מעל הראשים. בזחל"מים ישבו חיילים חנוקים באפודי מגן, מחבקים את נשקם. עיניים חרדות סרקו את הגבעות. שרשרות ברזל חרצו את החול בדרך מטולאת מכתשי פגזים" (עמוד 11).

עלילת הספר "ירח מעל סואץ" מאת יוסי עוזרד (הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2019) עוסקת במלחמת ההתשה. מלחמה ששכחו ממנה. אבל לא רק שנים לאחר מכן. שכחו ממנה עוד בעיצומה. "הישיבה בתעלה היתה חד-גונית לכאורה. סדר יום די קבוע. האירועים חזרו על עצמם פחות או יותר. הפגזות קשות ומארבים של הקומנדו המצרי. צה"ל הגיב בפשיטות לעומק שטח האויב, בהפצצות של חיל האוויר על מתקנים חיוניים ובפעולות נועזות של שייטת 13 וסיירת מטכ"ל. הצלחות המבצעים המיוחדים זכו להבלטה בתקשורת הישראלית. אנחנו, עכברי המעוזים, סבלנו משעמום. ההרוגים והפצועים היו כמו טפטוף בברז מקולקל. כותרות העיתונים העדיפו סיפורי גבורה וניצחונות. אנחנו עסקנו בהישרדות. בעורף זה לא הטריד אף אחד. התעלה היתה רחוקה בכל מובן שהוא מהציבור הישראלי" (עמוד 224). 

גיבור הספר אמנון קרני שירת בשלהי שנות השישים ביחידת דובר צה"ל. ג'ובניק שמצא עצמו כמעט בטעות במעוז טמפו המפורסם בתעלת סואץ, בעיצומה של מלחמת ההתשה. עשרות שנים לאחר מכן חשב אמנון, צלם חדשות מצליח, שהותיר את החוויות הקשות מאחוריו. במסגרת הקריירה שלו כבמאי סרטי זיכרון משפחתיים הוא מקבל על עצמו להפיק סרט על סא"ל שמיל גלבוע ז"ל, ניצול שואה שעלה ארצה מאירופה גויס לצה"ל וכבר "השתתף במלחמת השחרור" (עמוד 66). בהמשך עבר לנח"ל ונשלח "לקורס סיירים בבית דארס, ושם הוא פגש את מאיר הר ציון מה-101. ככה שמיל הצטרף לחברמנים" (עמוד 67). גלבוע לקח חלק בפעולות התגמול של היחידה והצנחנים, ואריק שרון, כך מתברר לאמנון, "נתן לו דרגת קצונה בלי שהוא עשה קורס קצינים בכלל? הוא נלחם במבצע קדש. בששת הימים הוא כבר היה מג"ד ואחר כך התנדב לתעלה" (עמוד 68). שם הוא נהרג בנסיבות מסתוריות. 

"כל אחד מקובע בזיכרון שלו. הזיכרון הוא הסיפור שאתה מספר לעצמך" (עמוד 157), נכתב בספר, וקרני מנסה לפתור הן את התעלומה סביב מותו של שמיל והן שאלות לא פתורות שנותרו לו מאז המלחמה ההיא. הספר שזור בהתייחסות לירח וליל הנחיתה עליו תופס מקום נכבד. "נהרגו לי שבעה חיילים, ובעיתונים וברדיו דיווחו רק על הירח" (עמוד 148), סיפר לאמנון קצין שריון בכעס, והמחיש את הניתוק בין המלחמה לתודעה הציבורית. במסעו חותר קרני לאתר את זיגמונד "זיגי" תירוש, "בלונדיני, מהצנחנים" (עמוד 180), קצין מילואים ו"נמר" שפיקד על מוצב טמפו במלחמה בעת ששירתו שם הן גלבוע והן הוא עצמו. 

ניכר שהסופר ביקש להעלות על נס את ה"נמרים" באמצעות השיחות שמקיים עם הגיבור עם שורה של קצינים שכאלו. כך למשל, הוא ראיין את נחום אילני. כשהתגייס, היה יכול אילני לנצל את הקשרים של אביו במפא"י ולשרת שירות נוח. אבל "נחום ויתר על הקשרים של אביו והתנדב לצנחנים" (עמוד 182). כקצין צנחנים במילואים, התנדב במלחמת ההתשה לפרויקט ה"נמרים", יוזמה של שר הביטחון דאז, משה דיין. השר "ביקש שקציני מילואים יתנדבו למעוזים, וקיבלתי החלטה לתרום את חלקי" (עמוד 183). ככה בפשטות הסביר אילני לגיבור מדוע התנדב לשרת כמפקד מעוז בתעלה, תחת אש כבדה שלושה חודשים. 

"לנמרים היתה תרומה ייחודית שאין לה אח ורע במלחמות ישראל. הנמרים עשו מעשה אלטרואיסטי, בלי שום רצון לקבל תמורה. בזכות אותם חמישים ושישה לוחמים, ניצלו חייהם של חיילים רבים. כמה מהנמרים מצאו את מותם בקרבות ההתשה" (עמוד 250), כתב המחבר בצדק גמור. עוזרד, יליד 1949, בן קיבוץ להבות הבשן. שירת כמ"פ בנח"ל ולחם במלחמת ההתשה ועבד כאיש תקשורת רב-תחומי. בין היתר ניהל את חטיבת החדשות בגלי צה"ל, הקים את ערוץ 8 ונמנה על מייסדי חברת החדשות של ערוץ 2. הספר שהוציא מתחת ידיו הוא רומן קריא מאוד, שעוסק באירוע שלא נחקר ולא ממוקם בהתאם לחשיבות הראויה לו בזיכרון הציבורי. הספר, כמו המחקר שמנהל בימים אלה פרופסור יואב גלבר על המלחמה והחלטת הצבא ב-2003 להעניק אות מלחמה למשתתפי מלחמת ההתשה, הם צעדים בכיוון הנכון.

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על ירח מעל סואץ