ביקורת ספרותית על סמאדר - הספרייה של בבל # מאת מירב נקר-סדי
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 27 בדצמבר, 2019
ע"י dina


הספר הזה מאתגר אותי קשות בכתיבת הסקירה הזו. ספר יחסית דק, שהעלילה בו מאוד מצומצמת, ואין בו הרבה דמויות. אין בו כמעט תנועתיות, ונראה שהעובדה הזו מקשה אפילו על הסקירה לצאת החוצה. ולא בגלל שהסיפור לא טוב. נהפוך הוא. מבלי לנקוב בדברים בצורה ברורה, ומבלי להדביק תוויות מצליחה הסופרת להבהיר לקורא בבירור ובדיוק מירבי מה הולך שם. הספר הזה הוא כמו תמצית מרוכזת. עוביו מועט, המילים כמו הוקצבו מראש, העלילה מתרחשת במרחב מסוים ומצומצם ולא מתרחקת ממנו, והקורא מקבל את התמצית הזו הסמיכה והמרוכזת בהשתוקקות.

בחופש הגדול ( נראה לי שהתקופה המסופרת היא שלהי שנות השבעים ) סמאדר ואמה מירה שהיא בעצם זמירה בורחות מביתן והולכות לגור בבית של בבא שהוא אבא של מירה. בבית שעזבו נשארו אבא פיני ועוד שלושת אחיה של סמאדר. הן ברחו כי קורים שם דברים שלא צריכים לקרות במשפחה. סמאדר נמצאת בשלב שהיא כבר לא ילדה, אבל עדיין לא ממש אישה. והיא לא ממש יודעת מה לעשות עם הנשיות שלה שמתכנסת בה. היא- כמו אמה, מתייחסת לנשיות כאל כוח שלא תמיד עובד לטובתן. היא גם מבינה שהמיניות היא כמו שפה, אלא שאף אחד לא מבאר לה אותה.

גם בספרה הקודם (והמצוין אף הוא) אוקסנה כתבה מירב נקר-סדי על אישה שבורחת. היא מביאה את הקול הנשי דרך דמויות שעוזבות את המוכר ויוצאות כדי לנסות לשנות משהו בחייהן.

כתיבה מצוינת, ספר שאהבתי.

20 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ