ביקורת ספרותית על סמאדר - הספרייה של בבל # מאת מירב נקר-סדי
ספר מעולה

---

אתמול בערב לא יכולתי להירדם. שעתיים לפני כן לקיתי בבולמוס צפייה וגמעתי את כל העונה הראשונה של "שיטת קומינסקי" בכיכובם של מייקל דאגלס ואלן ארקין הנפלא.
כשסיימתי נכנסתי למעין דכדוך: על אף הבדיחות המצחיקות, המציאות חזקה יותר מכל דמיון וזה היה נורא בעיני: הדמויות למעשה משחקות את עצמן.
הן מבוגרות, ציניות, עייפות, רגישות וחושבות על המוות לעיתים קרובות.
אין שום דבר אופטימי בהתנהלות שלהן ובכל זאת הן משובבות נפש ונוגעות ללב.
כשהמסך החשיך נכנסתי למיטה ולא הצלחתי לישון על אף עייפותי.
לבסוף נפלתי למחשכים ונלכדתי בתוך סיוט: אני קמה בבוקר, הולכת לאמבטיה מסתכלת בראי ורואה אישה חרושת קמטים.
מימיני מונחת כוס על השיש ובתוכה מונחות שיניי התותבות. סנטרי מעוטר בשערות לבנות, עקשניות כשל מכשפה וכשאני פותחת את פי בבעתה על מנת לצרוח, יוצאת מתוך לועי סירנה של אמבולנס.
זאת הייתה השנייה שבה התעוררתי רטובה מזיעה וגיליתי שרק אחת בלילה ויש לי עוד מלא זמן לישון אלא שניסיונותיי להירדם שנית, כשלו.

ירדתי לסלון והחלטתי לקרוא את אחד הספרים האחרונים שהורדתי במכשיר האייפד.
הייתה זאת טעות שכן הספר תפס אותי כל כך, עורר בי רגשות עזים ונוגים עד כי לא הייתה לי ברירה אלא לסיימו ולהרוס לעצמי כליל את השינה.
זה היה מוזר, נושא העלילה היה שונה לגמרי מתוכן הסדרה אך המציאות בשתיהם הייתה חריפה ונוקבת.

באמצעות אוצר מילים דל המאפיין את לשונה של הגיבורה, אנו מתוודעים לחייה של סמאדר. נערה אשר ברחה מהבית עם אמה לבית סבה עקב התעללות של אחד מבני משפחתה. עולמה צר והיא ממעטת לדבר אך מיטיבה לתאר את סובביה באמצעות חושים מפותחים כגון: שמיעה, צבע ומגע.
אפשר ללמוד למשל על סבה ודודה לפי צורת קימתם בבוקר כפי שרואה זאת סמאדר.
ניתן לדעת למי היא חשה חיבה וממי היא סולדת לפי הרעשים שהוא מפיק, הריחות שהוא מייצר והמבט שתמיד מרפרף אך לרגע לא נעצר על פניה.
המעבר לבית הסב, אבי האם לא היטיב עם הנערה.
היא אינה זוכה לחסד מקרוביה, האם לועגת ובזה לה, מדרדרת פלאים את בטחונה העצמי, אפשר אפילו לומר מקנאה לה.
היא חולמת על חיים אחרים, טובים יותר, מדמיינת שמורותיה בכיתה משמשות לה כאם ותומכות בה. היא מודעת היטב לקשייה אך מוסיפה לקוות שיהיה טוב יותר, שהשינוי המיוחל כבר יגיע.
ואכן לקראת הסיום מתרחש המפנה, הוא אינו מתואר במפורש אך אפשר לחוש אותו, לטעום אותו ופתאום קלטתי שאני, הקוראת, הפכתי להיות כמו סמאדר.
על-חושית ומסתמכת על אינטואיציות, רעשים ותגובות בלתי נראות בפניהם של אנשים.
ונזכרתי מדוע תמיד אני מאמצת לחיקי סיפורים כה נואשים.
משום שתמיד אפשר למצוא בקיום נקודות אור קטנות, לא הכל חשוך וגם אם כן, ישנן דרכים להגיע לזוהר.
הספר הינו מועמד לפרס ספיר ובצדק, הפעם.
מחזיקה אצבעות לסופרת המוכשרת שתזכה ותמשיך לכתוב באופן פיוטי וקסום כל כך.

» ביקורות נוספות של shila1973
» ביקורות נוספות על סמאדר - הספרייה של בבל #