ביקורת ספרותית על להשביע את הדרקון מאת מאשה צור גלוזמן
ספר טוב

---

עידית נשואה לחלימי ואמא לילדה קטנה, עוקרת את מגוריה ממרכז הארץ
אל הצפון הרחוק, מנסה לתלוש את בעלה רודף הנשים, מרומן סוחף מדי לטעמה. הם הסכימו על נישואים פתוחים, רק שהיא לא בדיוק מימשה את הצד שלה בהסכם.
רק נתנה לו לממש את שלו עד שהבינה כי בעלה נקשר חזק מדי אל נעמה, שעובדת איתו באותו עיתון. ועידית, שאוהבת את חלימי באמת ובתמים, ורוצה בטוב משפחה, מחליטה לעצור את הרכבת הדוהרת הזאת.
החיים בצפון שקטים ורגועים, למרות שעידית בטוחה מדי פעם שחלימי ממשיך במעשיו מאחורי גבה (לא נותן לה להתקרב לפלאפון שלו) היא מחליטה להעלים עין ולהמשיך בחייה שלה, בלי התקפי פאניקה וכסיסת ציפורניים.
בסופ"ש אחד, בו הוריה לוקחים את בתם הקטנה אליהם לביביסיטר, היא וחלימי יוצאים להרפתקאה קטנה ביער,
עידית נופלת ומגיעה לתקופה אחרת בזמן, באותו מקום בדיוק
שם היא מוצאת אהבה מסוג אחר,עם ג'נטלמן אמיתי. המראה לה את הערך שלה- אותו שכחה במחול השדים עם חלימי. אהבה שלופתת את ליבה ונותנת לה צוהר בריחה בכל זמן אפשרי.
אהבתי את הסיפור, אי אפשר להניח מהיד,
מאשה יודעת ללחוץ בדיוק על הכפתורים הנכונים כדי לגרום לאישה לרתוח מכעס ולייחל לדירסתו של חלימי ע"י משאית, או משהו גרוע כזה.
אבל את הפיוס והמזור שבסיפור- במקום לפנות אל הכעס והנקמה, היא בוחרת נתיב מילוט ייחודי ומקורי.
אני קוראת לו "נוכריה הגרסה העברית".

» ביקורות נוספות של רוז
» ביקורות נוספות על להשביע את הדרקון