ספר מצוין המתאר את השנה האחרונה של הרייך השלישי עד הקריסה הסופית שלו. בספר זה מנסה קרשו לענות על שאלה מרכזית: מדוע המשיכה גרמניה הנאצית להילחם וללכת לעבר חורבן טוטאלי אף שהיה ברור לאנשים רבים בדרגים שונים בממשל ובצבא שהמלחמה אבודה? קרשו כמו בספריו המצוינים הקודמים מיטיב לתאר את דרכי ההתנהלות הפוליטיים , מביא עדויות מן השטח בכל שלב, תיאור מפורט של מימדי ההרס והחורבן תוך תיאור רחב של שיטת הניהול בצמרת המשטר הנאצי כפי שבאו לידי ביטוי אצל גבלס, בורמן שפאר והימלר. קרשו מייחד הרבה מקום לרצח היהודים וצעדות המוות, לטרור שפקד את האוכלוסייה האזרחית, לזוועות שביצע הצבא האדום בחזית המזרחית לקראת הסוף, להיטלר כמי שניצח על ההרס והחורבן וחוסר היכולת של הגנרלים שלו להתמודד עם פקודות בלתי הגיוניות שהכריעו במיד רבה את הכף לכיוון של הרס וחורבן מוחלט.
היריעה הרחבה הנפרסת על פני 394 העמודים שופכת אור על השנה האחרונה ומנסה לספק הסבר כולל לזוועות של 1944-1945.

ספר נדיר העוסק במהות החינוך כאקט פוליטי המשחרר את האדם מן הדיכוי והדה הומניזציה בה נמצאים מרבית האנשים, ויוצר אצלם מודעות עצמית. הספר נסוב על תפקידו של המנהיג המשחרר ועל החינוך ליצירת תודעה עצמית כתוצר של שותפות גורל וחקירה מסיבית של העולם סביבנו ויצירת תהליך מידה משותפת בו האנשים מתחילים להכיר בערך עצמם. כל זאת ללא פלישה תרבותית, תרבות של הפרד ומשול וכפייה המאפיינת את שיטת החינוך הסמכותנית הנועדה לייצר אינדוקטרינציה של המחשבה אשר משמעה ביטול האנושיות של מרבית האנשים לטובת מספר מצומצם של מדכאים בעלי אינטרסים.

ספר יסוד לכל מי שאהבת אדם והאהבת החינוך וההבנה של מהות החינוך כאקט פוליטי מצויה בכל נימי נפשו.