בזמן הקריאה של הספר חשבתי על פיזיקה.
ניוטון ניסח את חוקי האנרגיה והתנועה של מסות, איינשטיין הרחיב אותם, ובינתיים עסקו במבנה האטום והחלקיקים בו, ואז הגיעה מכניקת הקוונטים שמתייחסת לכל חלקיק וההסתברות למיקומו ומצבו. היום הפיזיקה מנסה לקשור את החלקיקים למסה .
ספר זה מציג לנו את הבעיה ברכיב החברתי, כאשר אוכלוסיה שלימה משתגעת עם חוקי אפרטהייד, וכיצד יחידים, משפחות, שבטים ורבדים אחרים מגיבים לכך.
אני חושב כי בניגוד לפיזיקה, הקשר בין פרטים ומרכיבים חברתיים למצבי לחץ מוטרף, ברורים יותר.
האסטרונומיה המודרנית מחפשת עקבות של "המפץ הגדול" תוך הסתכלות וניתוח של חלקיקים ביקום הנוכחי. מתברר כי תקופת האפרטהייד בדרום אפריקה, השאירה עקבות לא מוסתרים על החברה הדרום אפריקאית גם לאחר ביטול חוקי הגזע ועליית השחורים לשלטון.
כותב הספר, טרוור נואה, הביא את מכלול הסיפור הדרום אפריקאי בדרך נפלאה, סיפור קורותיו שלו כילד ועד התבגרותו בצורה מתבוננת, ובעיקר בהומור, ציניות וסרקזם, כך שהקורא בולע את רשמי המצב וסופג אותו. ל"מזלו" הוא קיבל מספר מתנות כדי לכתוב ספר מיוחד כזה .
הוא בן לאם שחורה ואב שווייצרי לבן. צבע עורו הוגדר על פי הרקע שבו הוא נמצא, לבן אצל השחורים וצבעוני אצל הלבנים. כדי להגדיל את הייחוד שלו, השכילה אמו לחנך אותו להיות עצמאי בדעותיו, דעתן, יודע שפות כאנגלית מחד ושפות של השבטים השונים קוסה וזולו, זאת עם צימאון לקריאה וידע.
הדבר החשוב ביותר היה יכולת לראות בצורה מפוכחת את המצב ולהתמודד אתו. אביא כמה דוגמאות.
בצעירותו הלכו הוא ואמו לכנסיות שונות. טרוור התאווה מאוד לקבל את הקרקר שמייצג את בשרו של ישו ותירוש כדמו, הדבר נמנע ממנו כי הוא אינו קתולי. וטרוור מתריס, "אבל ישו היה יהודי..כן..אז בעצם אתם אומרים שאם מר ישו בכבודו ובעצמו, היה נכנס לכנסיה..הוא לא היה רשאי לקבל קצת מהבשר והדם שלו?".
זה לא מנע ממנו לזחול בשבוע שלאחר מכן לפני התפילה ולזלול את כל הבשר והדם של ישו. וכשילד הלשין עליו בווידוי והוא נתפס ,הוא מתריס בהם.. " אתם הפרתם את הכללים,. זה מידע סודי. הכומר לא אמור לגלות מה שנאמר לו.."
וכששאלו אותו " איזה מין אדם חולני יאכל את כל הבשר של ישו?" ענה, "אדם רעב."
מזה הוא "למד על האופן שבו הנצרות עובדת. אם אתם אינדיאנים ואתם מתפללים לזאבים, אתם פראי אדם. אם אתם אפריקאים ומתפללים לאבותיכם, אתם פרימיטיבים. אבל אם אתם לבנים ומתפללים לאיזה בחור שלוקח מים והופך אותם ליין? טוב זה פשוט הגיון בריא."
הם יכלו לעזוב לשווייצריה, ולא עשו זאת. כשגדל ונודע לו הדבר הרגיש "כאדם שנזרק ממטוס, ולאחר שהחלים מישהו סיפר לו שאפשר היה להשתמש במצנח. כששאל את אמו מדוע לא עשו זאת ענתה :" כי אני לא שווייצרית,..זו המדינה שלי. למה אני צריכה לעזוב?"
הגחכה של מצב מתוארת בסצנת שבה מתוארים החיים בסווטו בבית שלו, אמו יחד עם סבתו העיוורת שיושבת כל היום ליד התנור. בית השימוש הוא מטיפוס "בול קליעה" עשוי מפח, משותף לשבע משפחות. לניגוב השתמשו בעיתונים ישנים.
יום אחד ירד גשם חזק ולא התחשק לו לשבת שם ולעשות צורך גדול. עלה בדעתו רעיון לעשות את צרכיו בבית על עיתון ולהשליך את התוצאה לפח שבמטבח. בכל זמן המעשה הסבתא שואלת "מי זה" והוא אינו עונה.
כשהאם מגיעה הביתה, מספרת לה הסבתה כי היה כאן מישהו ולא ענה. טרוור מכחיש כמובן כי הוא שותף למעשה, והאם מגלה את ה"תוצאה" עטופה בעיתון בפח האשפה. היא מיד מגיעה למסקנה כי שד ביקר בבית, ולכן יש לעשות טקס גרוש שדים. כדי שהשד לא יעבור לבית שכן, יש לשתף את כל תושבי השכונה. וכך יושבים כולם סביב החבילה ושורפים אותה. טרוור מתבקש לשאת תפילה לגירוש השד כי הוא יודע ספר.
התיאור של סצנה זאת מצחיק עד לדמעות.
הספר מלא בתיאורים כאלו.
ואם נחזור לפיזיקה, הרי שהאפרטהייד לא היה נחלתם של הלבנים בלבד, אלא חלחל לכל שכבות האוכלוסייה, והסיווג החברתי לא נפסק עם חילופי השלטון, אלא קיבל צביון אלים.
זהו ספר המביא תמונה של דיכוי בצורה שקל לעכל אותה, וסיומו נלקח מאחד מעיתוני היום יום שלנו. ואין זה בעיית ישראל והפלסטינים.
חובה לקרוא.
