מבין כל ספריה של נעמה שקראתי עד עתה, זהו הספר העמוק ביותר. הספר מתקדם באיטיות יחסית, משום שהכתוב כולל התלבטויות רבות וחיבוטי נפש רבים מצד שני גיבוריו, סופי ושחר.
לסופי היתה ילדות לא קלה, לאחר גירושי הוריה והיעלמותו של אביה מחייה, היא ננטשת על ידי אמה, בקיבוץ בעל נוף קסום ליד הכנרת. ניתן לחשוב כי סופי, הילדה הקטנה בת השמונה, הגיעה אל הנחלה והמנוחה ומעתה ישמש לה קיבוץ הארזים כבית בטוח וחם.
לא כך הדבר, סופי פגועה מאד מנטישת אמה, מפוחדת ועדיין קיימת התקווה בלבה כי אמה תשוב לקחתה במידה והיא הילדה תהיה ילדה טובה וממושמעת למבוגרים שהיא תחת אחריותם.
בקיבוץ לא רבים האנשים שמגלים דאגה לסופי. הייתה רק רבקה המטפלת שהפגינה כלפיה סוג של חמימות והייתה משפחה אחת שאמצה אותה אל חיקה, משפחתם של יעל ושחר. יעל הפכה לחברתה הטובה ביותר של סופי ושחר הוא אהבתה הראשונה.
יום אחד נעלמת סופי מחייהם של יעל ושחר, מבלי להותיר אחריה הסברים ופותחת בחיים חדשים בניו יורק, הדבר שובר את ליבו של שחר. במשך שמונה שנים, סופי לא טורחת לשמור על קשר עם יעל או עם שחר, אך יום אחד מתקשר אליה שחר ומספר לה דבר מה עצוב ביותר, שמביא אותה לעזוב את החיים שבנתה לה בניו יורק ולשוב אל הקיבוץ.
סופי חוזרת כשהיא אכולת אשמה בעיקר בכל הנוגע ליעל ואל שחר. שחר מצידו, מצד אחד רצה שתשוב, מצד שני אינו יודע כל כך כיצד להתמודד עם כניסתה המחודשת אל חייו.
לאט לאט מגלים הקוראים, מדוע עזבה סופי בפתאומיות כזו, את הקיבוץ את שחר ואת יעל ומדוע יש לה רגשי אשמה כבדים כלפיהם.
כדי לגלות, מומלץ בחום לקרוא בעצמכם. נושא הספר המרכזי, הוא אינו נושא קל לעיכול, אך חשוב לעורר את המודעות כלפיו.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
