ביקורת ספרותית על סדקים של שתיקה מאת נעמה סכר

---

סדקים של שתיקה מאת נעמה סכר
את הספר סדקים של שתיקה התחלתי בנוסטלגיה לימי הקיבוץ. בתיאורי המקום, בית הילדים, צורת חיי הנוער- היו לי זיכרונות מתוקים מבית הילדים שלי.
אהבתי את סופי, גיבורת הסיפור, מן הרגע הראשון
השפה קולחת וכלל לא רדודה. תיאורי המקום. הסיפור עצמו שלא רק מתחיל ונגמר ברומן צפוי או פשוט- הוא כלל לא צפוי ולא פשוט.
העלילה השלמה מורכבת רבדים של עומק, של מחשבה, של הרהורים שגרמו לי לעצור מדי פעם את שטף הקריאה ולחשוב לעומק על סיטואציות והדמיון שלי בתוכם.

סופי היא בחורה לבבית , כנה, מלאה שמחה וחיות. יחד עם זאת היא סוחבת סוד מילדותה, סוד אפל שמשפיע על מערכת היחסים שלה ועל הבחירות הנוכחיות שלה בחיים.
היא לא בחורה דיכאונית שחיה לצד הטראומה, היא יודעת להמשיך הלאה ולבחור בטוב- אבל הצל מעיב תמיד..ופוגש אותה במפתיע דווקא ברגעים לא כ"כ מתוכננים...
עם הדפים נפרש לפנינו רומן עדין, רגיש מאוד ואהוב- שנקלע כצמה סביב ראשה של סופי ומאלץ אותה לבחור אחרת.

האם בחירות שלנו משפיעות על עוד אנשים מלבדינו? ואם כן, האם אפשר להתעלם מכך ולהמשיך הלאה או שזה יהיה אגואיסטי לא לחשוב על ההשפעה הסביבתית? ומה אם גם אנחנו אלו שמשלמים את המחיר?

ממליצה בחום רב!
רומן -דרמה ישראלי, יפיפה, חובק חצרות קיבוצים יושבי אנשים רכלניים, אנשים אוהבים, יחסי הורים וילדיהם המורכבים והבחירות- או התוצאות שאנו עבור מי שבחר לנו...

» ביקורות נוספות של ציפור דרור
» ביקורות נוספות על סדקים של שתיקה