ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 5 בספטמבר, 2019
ע"י שם עט
ע"י שם עט
ספר נחמד שהתאים לי לקריאה - העשיר במידת מה את ידיעותיי בתחום הנפש ולעיתים היה קצת לא ברור אבל עדיין - מיטבי.
ציטוטים טובים לתזכורת מהספר (וסליחה על אורכם הנרחב):
"אחד הגורמים המשפיעים ביותר בימינו הוא התקשורת המציפה אותנו באסונות, מוות ובעיות גלובליות, ללא כל איזון עם הטוב המתרחש בעולם. עיתונאים נדרשים להביא כתבות פיקנטיות כדי לתפוס את תשומת לב הקוראים. מעשים טובים גורמים אמנם לתחושה טובה, אך אינם פיקנטיים ואינם מוכרים עיתונים. בכל בוקר שולחות מערכות העיתונים אלפי כתבים ברחבי העולם, המצליחים - במאמץ - לקושש מספר מוגבל של ידיעות "מעניינות", זאת מאחר שמרבית מעשי היום-יום הם שגרתיים וטובים. תפקיד העיתונאי הוא להתאמץ ולמצוא את החריג. לאחר מכן, מוצג החריג בטלוויזיה, וממנו אנו גוזרים את תמונת עולמנו ומסיקים שהמצב גרוע. כך קורה שהמעשים אותם אנו תופסים בתור רוע, מועטים יחסית, אבל יש להם יחסי ציבור מעולים" / עמ' 66.
"מסע ההתבגרות של אדם מתחיל בתנועה מהגוף לעבר הנפש, מהדמיון לעבר הידיעה, מהאמונה לעבר התבונה. כל הכלים הדרושים למסע זה טמונים בנו. מבחינת הכלים, אין זה מופרך להסיק שכוונת טומן הכלים, יהיה אשר יהיה, היא שאדם ינצל כלים אלו ויפרח לבגרות נפשית ולעצמאות. לא שישען על טומן הכלים, אלא, כמו שאמר הבודהה, 'יהווה מחסה לעצמו'. המסע נחלק לשניים: לילדותך, עליה אתה חסר שליטה והיא ה'קלפים שחולקו לך', ולבגרותך, עליה אתה האחראי הבלעדי. חיי הבכיינות והאשמה בבגרותך, משמעותם היא שלא טרחת לקחת את המושכות לידיך כדי ללמוד את החיים. אתה משליך מעצמך אחריות לכל עבר, והעונש בהתאם. הדרך רבת יופי ועונג, אך גם רבת סבל, קשיים ומהמורות אלו מלמדים ואלו מלמדים, באלו טמון שיעור ובאלו טמון שיעור. הדחקה או התעלמות מצדדים פחות נעימים של המציאות מפירה את האיזון ובולמת את המסע. עליך להתמודד באומץ עם כל מה שהחיים מזמנים, ולהבין כל חוויה ועומקה תוך שימוש במפתח אחד קריטי: לקיחת אחריות מוחלטת על חייך. אין להצביע ולהאשים אלא להתבונן פנימה ולהבין מדוע נחבלת. שני גופים קיימים באדם - הגוף הפיזי והגוף הנפשי. כל אחד מהם דורש הזנה וטיפוח נפרדים. הגוף הפיזי דורש אוכל, מחסה וכד'. הגוף הנפשי דורש לימוד עיוני ומעשי, ואהבה על שלל צורותיה: חברות, נאמנות, שייכות וכד'. תזונה לקויה של כל אחד מהגופים בולמת את צמחיתו ויוצרת סוגי סבל שונים" / עמ' 74.
"אהבה היא אנרגיה שמרחיבה את הנפש. היא צורך, בדיוק כפי שאוכל הוא צורך. לא קיים אדם בעולם שיצהיר שניתן להתקיים בלי אוכל, אך רבים מצהירים שאינם צריכים אף אחד. כל הצהרה ממשפחת הצהרות אלו, משמעותה הרעבה עצמית. אדם מעז לצאת בהצהרות אלו מפני שאינו מבין כלל את השלכתן העמוקה על חייו. מרגע שהצהיר כך, ילך סבלו ויעמיק. בפועל, הוא סגר את ברז האנרגיה החיובית לחייו. הצהרות כאלו נובעות מפצעים נפשיים שאדם חווה עקב ילדות מורכבת, או מגע עם אנשים שאכזבו אותו. כדי להבריא את הפצעים, נדרש תחילה להפנים עמוקות את הצורך לסלוח. חובה לסלוח לא בגלל האחר, אלא מפני שאתה אמנם כועס על האחר, אך הפצע מצוי בך, כואב בתוכך, ולכן צריך להחלים בתוכך" / עמ' 129.
2 קוראים אהבו את הביקורת
2 הקוראים שאהבו את הביקורת
