ביקורת ספרותית על סודות אל-איי מאת ג'יימס אלרוי
ספר טוב

---

ספר טוב, אלא שלקרוא אותו זו משימה לא פשוטה... מזכיר לי ריצה למרחקים ארוכים, נניח חצי-מרתון, אי-שם בקילומטר ה-12 או ה-13 הגוף מתחיל לצעוק לי "די! מספיק! תפרוש!" ואז אני צריך לאסוף כל טיפת אדרנלין ופתאום אחרי כקילומטר וחצי של סבל הכל נעלם והמשך הריצה עד לקו הגמר זה הכי כיף שיש.
יש רק הבדל אחד בין הספר לריצה: בספר הקטע הקשה הוא החלק הראשון: מאה ומשהו עמודים של ניים-דרופינג ואירועים לא קשורים, משעמם עד מוות, אבל צריך לעבור את החלק הזה וכשהוא מסתיים מתחיל הדבר האמיתי, רצף אירועים שמשאיר את הקורא במתח עד העמודים האחרונים.
מי שירצה להגיע לפתרון לפני סיום הספר יצטרך לחזור לאותם עמודי ניים-דרופינג בהתחלה כי שם מצוי המפתח לפתרון.

על פי ג'יימס אלרוי לוס אנג'לס של שנות החמישים היא הגיהינום בהתגלמותו. שחיתות ושוחד בכל מקום החל בפוליטיקאים, דרך התביעה וכלה במשטרה מושחתת, אלימה וגזענית (מזכיר משהו, לא?) כשאליהם מצטרפים איילי הון, המאפיה, התקשורת הצהובה וידועני הוליווד.
החלק העיקרי מתחיל ברצח של 6 אנשים בבית קפה באמצע הלילה ומסתעף לפרשיות רצח מחרידות, אונס, סמים, זנות, פורנוגרפיה וכל תחום פשע אפשרי אחר. לתוך הבוץ הזה נכנסים 3 אנשי משטרה: חנון אמביציוזי ממשפחה עשירה ומקושרת, שוטר פיקח ואלים עם חולשה לעזור לנשים במצוקה וסמל שמדליף לעיתונות ומקושר לתוכנית טלוויזיה. יחסי העבודה-שנאה בין שלושת אלו והנשים שבתווך הם המנוע שמניע את העלילה.

ג'יימס אלרוי מנסה להיכנס לנעליו הגדולות של ריימונד צ'נדלר ודי מצליח בכך, בדרך הוא גם שואב רעיונות מדיימון ראניון, בעיקר בשפה ובביטויים שהוא המציא. הבעיה היא בתרגום של אודי תגרי שהחליט להפוך את ביטויי הסלנג העברייני סטייל שנות החמישים לשפת ערסים עכשווית וחבל. אני נעזרתי ב-PDF של הספר באנגלית על מנת ליהנות משפתו של אלרוי.

למי שתהיה הסבלנות לעבור את מאה ומשהו העמודים הראשונים מחכה ספר מעניין ומותח.

לאחר שסיימתי את הספר עברתי לראות את הסרט שנעשה על פיו L.A. Confidential - לפני 22 שנים מאד נהניתי מהסרט וכעת גיליתי שהתסריט עשה מיש-מש מהספר... לא נורא, הוא עדיין סרט טוב.

» ביקורות נוספות של רונדו
» ביקורות נוספות על סודות אל-איי