ביקורת ספרותית על חוב - צלו האפל של העושר מאת מרגרט אטווד
ספר מעולה

---

בבקרים, כשהבריכה הציבורית אצלנו בישוב פתוחה אני מקפיד לשחות. אני מגיע לבריכה מידי בוקר ממש כשפותחים (6:00 בבוקר) שוחה שעה ואז חוזר הבית להעיר את כולם להכין כריכים, ולרוץ למרוץ. יש לי חבר, ששוחה באותם שעות, הוא לא בגילי, את האמת אני לא ממש יודע בן כמה הוא, אולי 70 כנראה יותר, הוא מקפיד להחליף איתי כמה מילים לפני שהוא מסיר את מכשיר השמיעה, שבלעדיו הוא כמעט חרש, ומתחיל לשחות ברצינות. אני ממש אוהב את הבחור, אני חושב שאחת הסיבות לכך שהוא כל כך מוצא חן בעני היא, שהוא אומר מה שהוא רוצה, על מה\מי שהוא רוצה, ונראה שמושגים כמו תקינות פוליטית, טאקט ורגישות הם מושגים שאולי הוא קרא עליהם פעם בספר, אבל לא ממש הבין למה הכוונה. יכול להיות שהוא לוקה באחת מני התיסמונות שגורמים לך להגיד את שעל לבך בלי לדפוק חשבון, יכול להיות שזה עניין של גיל. אני מאמין שזה בעיקר עניין של גיל. נראה לי שאדם מאוד חכם, מגיע לגיל מסוים שכבר לא ממש איכפת לו איך הוא אומר את האמיתות שלו, הוא לא טורח לצפות אותם בסוכר לנוחיותנו, שיהיה לנו קל לעכל, מצידו שניחנק איתם.
מרגרט אטווד היא לא אישה צעירה (היא נולדה כשהחלה מלחמת העולם השניה, בקנדה), והיא אישה מאוד מאוד חכמה, וכאמור לא צעירה, וככזו, היא די אומרת מה שהיא רוצה על מה שהיא רוצה, כאמור אני אוהב את זה. אז למי שהתרגל לאטווד של הסיפורים יפגוש בו באטווד אחרת, הספר הוא בעצם תמלול לסדרה של מספר הרצאות העוסקת בעניין החוב. נשמע לא מאוד מעניין נכון? ובכן, סמכו על מרגרט אטווד, שלא יודעת לכתוב בצורה לא מעניינית. אישה שבגיל 16 החליטה שהיא רוצה להיות סופרת, ועושה זאת מגיל צעיר יותר, יודעת לכתוב באופן כזה שזה מעניין. בואו נגיד שאני אישית חשבתי שהנושא של חוב הוא ממני והלאה, אני מקפיד לכלכל את הוצאותי באופן כזה שלא יהיו לי חובות. אבל אז התחלתי לקרוא, אטווד מטפלת בספר במספר אספקטים של החוב, בהיסטוריה התרבותית שלו, החוב כמוטיב בספרות, חוב מוסרי, ואיך אפשר בלי החוב שלנו כחברה לכדור הכחול עליו אנו חיים (הקטע הזה נקרא לי קצת מאולץ, אבל אקולוגיה הוא נושא שקרוב לליבה, אז היא מקפידה להכניס מסרים כאלה בכל הזדמנות).
אז אחרי שקראתי את הספרון (186 עמודים) גיליתי שהנושא מרתק, שיש לי חובות משלי (גם חומריים וגם מוסריים) שאם לא נתעשת כל העסק ילך לעזאזל בקרוב, מה שמצער זה שברור לי שלא נתעשת, שאני אוהב את מרגרט אטווד ואיך שהיא חושבת.

» ביקורות נוספות של קורא כמעט הכול
» ביקורות נוספות על חוב - צלו האפל של העושר