ביקורת ספרותית על אי-סדר מוסרי מאת מרגרט אטווד
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 12 ביוני, 2019
ע"י yaelhar


#
מרגרט אטווד היא סופרת מגוונת מאד. היא כותבת סיפורים קצרים וגם רומנים ארוכים. סיפורים עכשוויים, רומנים היסטוריים וספרות בדיונית על גבול – לעתים מעבר לגבול – של הפנטזיה. כתיבתה אוטוביוגרפית אם כי היא לא בוחלת בהמצאת סיפור שיתאים לביוגרפיה... והיא כותבת ביד בוטחת בלי להצטעצע במסרים מצועפים.

הספר הזה כולל קטעים שכולם, כנראה, אוטוביוגרפיים, המצטרפים לסיפור שהוא גדול מסך חלקיו. האווירה היא קצת סוריאליסטית – שמה של הדמות בקטע הקודם יכול להיות שונה משמה בקטע הזה. עם זאת לא קשה לזהות את הדמויות, ולא קשה לאתר את אטווד בדמויות הראשיות השונות. הסיפורים מתפרשים מילדות עד זיקנה, אז הפכה יתומה, המבינה שסוף חייה מתקרב. לכל הספקנים - בתחילת הספר יש תמונה של בית חווה מרופט שלפניו סוסה לבנה וכבשים, המבהירה שהמציאות היא הבסיס אף לסיפורים המופרכים ביותר.

מה שמעניין בכתיבה האוטוביוגרפית של אטווד הוא שחלקה מומצא. בספר הזה יש מספר די רב של קטעים בהם מתארת אטווד את אחותה הצעירה ובוחנת את מערכת היחסים בין האחיות. האחות היא אמיתית, אבל הרקע המשפחתי בדוי. אחיה הבכור – שהופיע בספרה "עין החתול" - אינו מתקיים בסיפורים. חולשות ההורים – במיוחד האם – מוארות בזרקור, בעוד הגיבורה מלקטת את אהדת הקורא(ת)

מתבקש להשוות את אטווד לבת ארצה המפורסמת והמעוטרת, אליס מונרו. כמעט בנות אותו גיל, שתיהן כותבות סיפורים שכמו פאזל מצטרפים לתמונה גדולה יותר, לשתיהן כתיבה אוטוביוגרפית וחושפנית. אלא שמונרו – אותה אני מחבבת פחות – רצינית וחסרת הומור ואטווד קורצת לעתים לקורא מעל ראשו של סיפורה ומתארת לפעמים דברים די מחרידים בדרך כמעט מצחיקה. מונרו עוסקת בעיקר בזכרונות בעוד אטווד עוסקת בפחדים ומצליחה להמחיש אותם לקוראיה.

ושם הספר (המתאים, חשבתי, לסימון דה בובואר)? הוא החל כשם רומן עליו עבד בן-זוגה של אטווד ואותו זנח, ואיפשר לה להשתמש בו. למרות שלא היא המציאה את השם הוא הולם מאד את הספר הזה. כי "מוסרי" הוא הגדרה מסובכת ביותר המתארת מצבים שונים אצל אנשים שונים. אטווד (בסיפור וגם במציאות) פגשה את בן זוגה בעוד שניהם נשואים לאחרים. זה מוסרי? יש יאמרו בהחלטיות שלא. יש צורך בסדר בעולם – בו אנשים הנשואים לאחרים צריכים להישאר נשואים להם. זה מוסרי. מצד שני העולם מלא בכל כך הרבה אי סדר מוסרי, לא רק בהקשר של ניאוף...
27 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
yaelhar (לפני 3 ימים)
תודה רבה, אדמה.
אני מבינה על מה אתה מדבר.
אדמה (לפני 4 ימים)
תודה yaelhar, אטווד היא סופרת שדורשת ממני לעשות הפסקות גדולות בין הספרים שלה אחרת אני לא שורד
yaelhar (לפני שבוע)
תודה רבה, חני

ההבדלים בטעם הם טעם החיים...
yaelhar (לפני שבוע)
תודה רבה, עמיחי.
לטעמי אטווד עדיפה על מונרו. אבל אפשר בהחלט להרגיש ההיפך.
yaelhar (לפני שבוע)
חן חן, סנטו.
גם אני אהבתי את "לטענת גרייס". מצד שני "מעשה השיפחה" כפי שהוא נקרא בעבר השאיר עלי רושם בל יימחה והחריד אותי כהוגן. לדעתי זה הישג ספרותי לא רע.
yaelhar (לפני שבוע)
מחשבות - אני פותרת את הדילמה בכך שאני לא קוראת ספרים של סופרים שאני לא אוהבת.
בשבילי זה עובד מצויין.
חני (לפני שבוע)
את מונרו אוהבת את אטווד לא.
עמיחי (לפני שבוע וחצי)
תודה רבה.
טרם קראתי את אטווד, וגם לא את מונרו.
האמיני יום יבוא.
:)
סנטו (לפני שבוע וחצי)
לטענת גרייס הספר הכי טוב שלה שקראתי.
סנטו (לפני שבוע וחצי)
תודה על ביקורת מעניינת.
מחשבות (לפני שבוע וחצי)
לא אוהב את כתיבתה של אטווד ולא מונרו. דה בובואר בהחלט כן. מוסר? סוג של דג?





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ