ביקורת ספרותית על השיטה של קרלו מאת איל אדר
ספר בסדר

---

משחקי רשת

אילנה האוצרת של הגלריה שלנו בעבר, עסקה באמנות ישראלית מודרנית, שם המעורר תהייה אל מול היומרה לייצג תהלכים עכשוויים ואקטואליים. אילנה התמחתה באמנות המבוססת על מסכי מולטימדיה. באחד הימים עמדנו מספר עובדים באגף לשמוע הסבר מול מסך טלוויזיה, על יצירה אפלה בה נעו דמויות, כמו במשחקי מחשב וקיימו ביניהם אינטראקציות שונות, בניסיון למפגש ואפילו לסקס. מעל הכל ריחפה תוגה גדולה ובעיקר תחושות ניכור ובדידות, במייצג בו אנשים כחלק ממשחקי חברה, נפגשים עם הרבה אנשים, אך נותרים מאחורי מסכות ובבדידות גדולה. לאחר זמן מה מצאתי את עצמי בוהה במסך בתחושה כי אני הוא המציצן המביט לתוך בועה ווירטואלית, ההולך לאיבוד במרחבי הרשת. האם היצירה הזאת ניסתה להסביר מציאות, או גם להסביר עתיד אפל שילכוד אותנו ברשת. נשארתי לתהות מול היצירה, נעדר תובנות מושלמות, בתחושה של אובדן במבוך שעורר בי פחדים אפלים.

אריק הוא איש הייטק החיי בעולם המקצועי שלו את מרחבי הרשתות, עולם המבוסס על אין סוף מעגלים המקימים בניהם אינטראקציות מורכבות, בנתיבים חשמלים מושלמים, אך אריק בחייו האישיים מתקשה לסגור קצוות, חייו נותרים פרומים בשעה שהוא ביקש מרוני, אם חד הורית קירבה, אך הוא לא מסוגל להחליט, אם להתקדם ביחסים שלו איתה, עד שלה נשבר והיא משאירה לו פתק שלום ולא להתראות.

אריק השבור, מנסה למצוא נפש תאומה בתוך מרחבי הסייבר, כתחושה של אובדן ותנועה, לעתים בחיפוש אקראי במבוך אין סופי. האלגוריתמים, לבטח ידעו מה מתאים לאריק ויתאימו לו מוח תאום.

במקביל חייו ינועו בתוך בועה המזכירה את תל אביב, בניכור שלה, ובמפגשים המזדמנים שלרוב מסתיימים בסקס זריז ומנוכר המנציח בדידות כשברים הממאנים להתחבר.

אני לא הצלחתי לחבר את הדמיות שהופיעו ונכנסו לעלילה באקראיות, או ככרוניקה של זיכרון, הם היו כבועות מעופפות, לרגע נפגשות ולאחר זמן קצר מתפוגגות, מתוארות בשפה רזה, מדויקת כפיוט חסכני של מילים, אני מניח שזאת הייתה גם כוונת הכותב.

הספר הזה לפתע קיבל תפנית פילוסופית כשהוא החל לדבר על השיטה של קרלו, בעלת היכולת לחשוף זיופים באמנות, שלא באמצעות הפרטים הגדולים, אלא דווקא על ידי אלה הנראים שוליים ולא משמעותיים, אך הם הצופנים רמזים החושפים זיופים ואמיתות. אריק מעביר לחבריו את עקרונות השיטה המשמשת להם השראה וגורמת להם להיות פורצי דרך כל אחד בתחומו. אריק נותר מאחור. האם גורלו להיות שחקן משנה במשחק של אחרים שאין לו שליטה עליו?

איל אדר, איש הייטק, בספרו, השיטה של קרלו, רומן שבור, כתב על הרשתות החברתיות ושבריריות בני האדם, על אלגוריתמים, שישתלטו בסופו של דבר על מוחו של האדם, ב- 2002 , כנבואה דיסטופית ליחסי הגומלין בין עולם הרשתות לבני האדם, אך למרות עובדה זאת, הספר הוא החמצה, בכך שהוא לא מצליח לפתח את הרעיונות שלו, ברומן המתקיים בסביבה אפלה, לאמירה משמעותית המעוררת מחשבה. ספר עם פוטנציאל גדול שהוחמץ.

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על השיטה של קרלו