ביקורת ספרותית על בני בולטימור מאת ז'ואל דיקר
ספר לא משהו

---

501 עמודים של ספר תת-רמה זה מה שאנו מקבלים מז'ואל דיקר, סופר צעיר יליד ז'נבה. אני לגמרי לא שותף לתשבחות שהרעיפו עליו מי שהרעיפו. הם כנראה לא היו בהכרה מלאה.
בני בולטימור הם המשפחה/הענף של הגולדמנים הגרים בבולטימור, באוק פארק, הנחשבת כנראה להרצליה פיתוח של החוף המזרחי של הפרובינציה האמריקאית. הענף הגר במונטקלייר, המקבילה לפתח תקווה, הוא האח הפחות עשיר ומוצלח, אביו של כותב הספר מרקוס גולדמן. לשני האחים שני בנים: מרקוס, שכבר הזכרתי, והילל הבן של סול גולדמן המצליח והעשיר. הפרש הגילים ביניהם, בין הבנים, חודשים אחדים בלבד. למשפחה העשירה מצטרף וודי פין, חסר הבית, המתגורר במעין מעון לחסרי בית ואיכשהו משתחל למשפחת גולדמן מבולטימור וחברות אמיצה נרקמת בין וודי להילל. השלישיה הילל, וודי ומרקוס הופכת לכנופיית הגולדמנים והאושר אינסופי כשהם נפגשים בחגים, עד האסון הנוראי. כל הספר מדבר בשפה זו "עד האסון...". כשבאמת מתרחש האסון זה אסון מפלצתי, מיותר ונוגד את ז'אנר הספרים ההופכים לסדרות.
כך הספר הולך קדימה ואחורה בשנים. השלישייה נולדה, כמה נוח ב-1980, ב-1992 הם בני 12 וכוכבם דורך, לפחות של וודי והילל, להם מצטרף סקוטי השכן, חולה הסיסטיק פיברוזיס, המבקש להיות אף הוא כוודי המהולל, שחקן פוטבול. הוא כמובן לא יכול, אבל הויזואליה בסדרה כי תבוא כבר תראה אותו כמו בספר וכמו בסדרות סוג ג', מהולל ונוגע בכוכבים שבשמים.
אם הסם נגד הכאבים הממכר בסרטים/סדרות אמריקאיות הוא ויקודין, הרי פה זה טלסן. למה זה חשוב? כי זו נקודת משבר בקבלה לליגה הלאומית בפוטבול של וודי הסטודנט. האם הוא לקח את התרופה הזו במודע ובכוונה?
בקיצור, אם לא הבנתם זה כי זה ממש לא חשוב. איכשהו נכנסת לתמונה גם אחותו של סקוט החולה אלכסנדרה, גם היא תגרום למשבר מדומה בין חברי חבורת הגולדמנים ותוסיף לתפרים הגסים, להתפתלויות העלילתיות הלא סבירות, למתח הזול עד האסון הקרוב, כשגם ללא האסון לא חסרים משברים רציניים ולא מעטים, רק כדי לקבוע שאלה הגרים בפתח תקווה/מונטקלייר דווקא היו בסדר, רק שכחו אף הם לעשות בר מצווה למרקוס. פדיחה.
בסופו של דבר אנו עדים לאסון המפלצתי, אסון אותו מבכה לא חשוב מי וחושב שהוא מיותר. הוא באמת מיותר כמו כל הספר.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על בני בולטימור