ביקורות ספרים על הספר הממלכה האחרונה

קודם כל הנה ווידוי קטן: פעם ראשונה שאני קוראת רומן היסטורי שמתייחס למאה התשיעית. אז מגיע לו מקום מיוחד של כבוד אצלי. לגופו של עניין: זהו רומן היסטורי במיטבו המתאר את המלחמות בין הדנים-וויקינגים לבין הממלכות הבריטיות. הרוב המכריע של הדמויות והאירועים אמיתיים (ככה הסופר כותב בסוף הספר). הסיפור מרתק, קולח, מעניין. לפעמים יש כניסה לפרטי פרטים של הקרבות ולי באופן אישי הקטעים האלה קצת שיעממו. זה מרגיש כמו לקרוא משהו בסגנון "משחקי הכס". ... המשך לקרוא

דינהליס

בע"ה "And summoned now to deal with your invicible defeat" (Leonard Cohen, A Thousend kisses deep) לכולנו זה קורה לפעמים. הייאוש הנוראי הזה; ההרגשה שהכשלון הוא בלתי נמנע, הכרחי, ידוע מראש. ניסינו שוב ושוב להימלט, לשנות, להשתנות; אבל נגזר עלינו שכך יהיה, ואין לנו ברירה מלבד לקבל את מה שיבוא בהכנעה. זהו הגורל; האמונה שמעשי האדם וחייו נקבעים ע"י כוח עליון, מחוץ לשליטתו. ובכן, לענייננו. הממלכה האחרונה הוא רומן היסטורי, וככזה הוא ממש ממש מוצלח. מספר סיפור שמצליח למתוח גם כאשר הסוף ידוע מראש; יוצר עולם מרתק, שונה ואמין (עד כמה שידיעתי מגעת), חומרית ותרבותית גם יחד; הוא הרחיב את ידיעותיי ויותר מכך -... המשך לקרוא

שאול תליון

# צריך מידה לא-מבוטלת של כישרון כתיבה לכתוב היטב רומן היסטורי. אנחנו חיים עכשיו בהיסטורייה של העתיד. מי מאיתנו חושב שהחיים היום מספיק מעניינים לסיפור מרתק שייכתב בעתיד? אני לא. ועדיין יכול מאד להיות שבעוד עשורים – או מאות - מעכשיו ייכתב סיפור שיאחז את קוראיו בכבלי קסם, ויתאר את מה שאנחנו קוראים לו "חיים" בדרך שהקוראים אותו יציירו לפניהם את הסיפור וירותקו אליו. קורנוול הוא אחד הסופרים בעלי היכולת התיאורית והיכולת להפיח חיים במאורעות אותם הוא מתאר. המאות התשיעית והעשירית לספירה, אנגלייה היא אוסף של "נסיכויות" קיקיוניות, המורכבות מהביריונים הגדולי... המשך לקרוא

yaelhar

- - - הוא נגס בפיתיון ופסע אל צל הספינה כדי לרכון מעל הקסדה, ואני שלפתי את הסכין שלי, קרבתי אליו ונעצתי את הלהב בגרונו. לא חתכתי את גרונו אלא דקרתי אותו, נעצתי את הלהב ישר פנימה וסובבתי אותו ובו-בזמן דחפתי אותו לפנים, שיקעתי את פניו במים והחזקתי אותו שם, לפיכך אם לא ידמם למוות הוא יטבע. וזה ארך זמן רב, רב יותר משציפיתי, אבל קשה להרוג אנשים. .. חומת מגנים. מקום נורא, כך אמר אבי. .. הייתי גם עייף. לא ישנתי. הייתי רטוב. היה לי קר. אבל פתאום הרגשתי בלתי מנוצח. שלוות הקרב הזאת היא דבר מופלא. המתח נעלם, הפחד ממריא ונבלע בריק והכל צלול כמו בדולח יקר. .. לצחוק בקרב. זה מ... המשך לקרוא