ביקורת ספרותית על לרקוד על סף תהום מאת גרגואר דלקור
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 24 במרץ, 2019
ע"י yaelhar


#
לא מזמן קראתי באחת הביקורות תלונה על כך שהספרות הצרפתית הידרדרה לשפל חסר תקדים וכי זיקנתה (ההווה) מביישת את נעוריה (המאה ה-19 בערך). אני מודה שגם אני מרגישה כך לפעמים כי רוב הספרות הצרפתית העכשווית שקראתי השאירה לי טעם תפל (או רומן רומנטי ומתח לא-מותח או וולבק הממצב את עצמו בדמות "הילד הרע" ולא מטריד את עצמו בהגיון או היתכנות רעיונותיו). אבל מבחינה סטטיסטית הערכה זו חייבת להיות שגוייה. בצרפת יש כמה? מעל שישים וחמישה מיליון תושבים? ועוד כמה עשרות מיליונים הכותבים צרפתית ומושפעים מהתרבות הצרפתית? פשוט לא ייתכן שבכמות כזו של אנשים, הספרות מסתכמת בספרים מסוג הספר הזה. אלא מה? את אלה מתרגמים. אני מניחה שיודעת הוצאת-ספרים את נפש בהמתה, וכששוקלים לתרגם ספר מסויים עושים הערכה לגבי יכולתו למשוך קוראים ולהכניס כסף. (קצת עצוב שזה מה שהוצאות הספרים חושבות עלינו ועוד יותר עצוב שסטטיסטית זה כנראה נכון.)

את ספרו הראשון של דלקור שתורגם "הדברים שאני רוצה" חיבבתי. הוא תיאר שם מצב של אשה שבאמצע החיים נפל עליה מזל וכמעט מחץ אותה תחתיו. הוא היה חביב והרגשתי שלא ניסה להיות יותר ממה שהוא: סיפור חביב עם תובנות אולי לא מקוריות, אבל חיוביות ומקובלות. את ספריו הבאים שתורגמו לא קראתי. הספר הזה היה ברירת מחדל בספרייה ואמרתי "יאללה, נו." ומה שקרה הוא שהשתעממתי – למרות שהנושא לא משעמם בכלל: בת 40 שחייה "חיי מגאזין" – בעל אוהב, משפחה מהסרטים, עסק בבעלותה, חברה טובה (שכל אישה מן הראוי שתהיה לה לפחות אחת, לכל צרה שלא תהיה). היא רואה גבר לא מוכר בבית קפה ונכבשת. נשאבת לתשוקה והתמכרות ממש כמו שהיתה לנו כשהיינו בני 15 והמצאנו את האהבה והתשוקה.

דלקור מעדיף לכתוב דמויות של נשים. (לפחות בשני ספריו שקראתי) לגבי הראשון – לא כל כך שמתי לב, אבל בספר הזה דמות האשה ממש לא עוררה בי אמון. זה לא שאני חושבת שאין מצבים בהם אשה נשואה ואם מתאהבת ממבט ראשון, על ההשלכות – לעתים הבלתי הפיכות – שהדבר גורם. זה קורה – אולי אפילו יותר משמעריכים המעריכים - אבל ההתנהגות המתוארת בסיפור לא מתאימה, לדעתי, להתנהגות של אישה וצרמה לי. נטשתי את הספר פשוט כי לא הצלחתי להתחבר והשתעממתי.

דלקור שמנפק, כך נראה, ספרים בקצב מהיר הוא פירסומאי וככזה הוא יודע להעביר מסרים מושכים בסצינות קטנות ולא-מעייפות את הקוראים. הוא כתוב בפרקים קצרים עד קצרצרים, מלא בתובנות כאילו פיוטיות, כאילו פילוסופיות, שיש שיאהבו. והסוף? לא קראתי, לא יודעת – נטשתי אותו בערך בשליש. אני מנחשת שהוא יהיה "מוסרי" ואיכשהו תגיע הסליחה, השיה האובדת תשוב הביתה, והכל יחזור להיות כבראשית. אבל אולי בדיוק להיפך,יודגש העונש המוטל על הנואפת. מי שקרא עד הסוף מוזמן לספר לי מה הוא היה.


24 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
yaelhar (לפני ארבעה שבועות)
תודה רבה, Pulp_Fiction
מתרגמים גם ספרות איכותית... זה נכון. אבל זו בדרך כלל זכתה להכרה לפני התרגום. העובדה היא שאנחנו יודעים מעט מאד על ספרות שלא נכתבת באנגלית. ואם (לדעתי בלבד...) הוצאה עומדת לתרגם ספרות כזו, הם יעדיפו משהו שנראה בטוח: ספרות מתח סקנדינבית, ספרות רומנטית מאירופה, ספרות אירוטית מדרום אמריקה וכו'. שלא להזכיר את העדיפות הברורה לספרים קטנים וקצרים...
Pulp_Fiction (לפני ארבעה שבועות)
"נפש בהמתה" זה חזק... לגבי ספרות צרפתית, לא חושב שזה עניין סטטיסטי. עובדה שמתרגמים גם ספרות איכותית משפות אחרות.
ביקורת יפה.
yaelhar (לפני ארבעה שבועות)
תודה רבה, בת-יה.
את ודאי יודעת שאת אותו טקסט קוראים שונים קוראים אחרת לגמרי.
בת-יה (לפני ארבעה שבועות)
מעניין, שתי ביקורות על הספר והן דבר והיפוכו...
yaelhar (לפני ארבעה שבועות)
תודה רבה, פרפר צהוב.
yaelhar (לפני ארבעה שבועות)
תודה רבה, מחשבות
אם הכתיבה טובה - קלה לעיכול, קשה לעיכול, אני מסתדרת. אבל אני צריכה משהו נוסף על כתיבה כדי להתלהב מספר.
פרפר צהוב (לפני ארבעה שבועות)
תודה על האזהרה.
מחשבות (לפני ארבעה שבועות)
לא רוצה כתיבה קלה לעיכול. רוצה כתיבה עסיסית ומתפתלת.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ