שוב הוצאת "ניר אריה" לא איכזבה אותי. אין לי מושג כיצד ההוצאה הזו, מצליחה להביא לקהל הקוראים, ספרים משובחים ויצירות אומנות כאלה.

על הכריכה נכתב שברק אובמה שיבח את הספר וסיכם בשתי מילים: "ספר מרגש". הוא צודק!

טיארי ג'ונס כותבת על שנות השמונים של המאה הקודמת. העובדות שתרמו לחשיבה הזו הם אזכור המחזמר "שגעון המוזיקה" משנת 1977, והטלפון הנייד שהיה עדיין בחיתוליו. למרות זאת, יתכן שהעלילה מגוללת בתקופה קצת יותר מאוחרת.

"ברית עולם" חולש על מנעד נושאים: אהבה, זוגיות, נאמנות, יחסי הורים וילדים, מערכות יחסים, חלומות אישיים ומעל כל אלה, הגזענות והיחס לאוכלוסייה הצבעונית באמריקה הגדולה.

מבנה הספר מיוחד והוא מגולל לקורא בכתיבה פוליפונית. סוג של עריכה וכתיבה, שתורמים להבנת המורכבות של העלילה, והנושאים בהם עוסק הספר.

הספר חולק לשלושה חלקים וחלוקה זו חופפת לשלושת הדמויות המדברות.

אז מה יש לנו במרקחת הזו?

סלסטיאל ורוי-זוג שנישא לא מזמן. סלסטיאל אומנית ועוסקת בתפירת בובות, ורוי מנהל מכירות מצליח.

את יום הנישואים הראשון, הם מחליטים לחגוג בבית מלון הרחק ממקום מגוריהם. אבל דווקא ביום שהיה אמור להיות מהנה ומרגש, רוי מואשם בפשע שלא ביצע! ההתמודדות של אדם צבעוני, מול מערכות המשפט הופכת לסיוט. למרות שרוי חף מפשע הוא נכלא למספר שנים. (הזכיר לי את הסרט: "12 שנות עבדות" שהוקרן בקולנוע ב2014, ומבוסס על ספרו של סולמון נורת'אפ).

"ברית עולם" חולש על פני תקופת מאסרו של רוי – חמש שנים! במהלך השנים הללו חלים שינויים בחייה של סלסטיאל ורוי. לזוגיות הזו מצטרפת דמות נוספת: השכן – אנדרה, חבר ילדות של סלסטיאל ואף החבר ששידך בין סלסטיאל ורוי.

לאחר חמש שנים ומאבק ממושך לחפותו רוי משתחרר מהכלא.

מה קרה לסלסטיאל בשנים הללו שרוי בכלא?
מה קרה לרוי בשנים שהיה מרוחק מסלסטיאל כשישב מאחורי סורגים?
איך אנדרה משתלב בתוך הזוגיות של סלסטיאל ורוי?
במי סלסטיאל תבחר? באנדרה? ברוי?

לרוי לא אכפת? האומנם? כך הוא פונה לסלסטיאל: "לא אכפת לי מה עשית כשלא הייתי כאן. אכפת לי רק מהעתיד שלנו." (עמוד 277)

הסופרת מקלפת את העלילה אט אט, וחושפת צוהר שדרכו הקורא משיר מבט, לתוך נישואיהם של סלסטיאל ורוי, כשהם יחדיו ובנפרד. סלסטיאל ממשיכה להתפתח ולהצליח כאומנית, ורוי מתקדם בכלא ומועבר מקטיף סויה לאיסוף אשפה. לשתי הדמויות הללו נוספות דמויות משנה: ההורים של בני הזוג, בני משפחה נוספים, וחברם המשותף אנדרה שגם לו יש מה להגיד...

נושא הגזענות מוצף ומרחף מעל העלילה. היחס לכהי עור, סוג הרכב לרכישה, מיקום החנות, וחלילה שלא להתבלט.

שמו המקורי של הספר: "נישואים אמריקאים". רק לאחר קריאת הספר, ניתן לרדת לסוף דעתו של המתרגם ולהבין מדוע הוא תורגם ל"ברית עולם". האם צמד המילים הללו לא עבר מן העולם?

גם המושג נישואים קתולים איבד את משמעותו. לראייה, בספטמבר 2015 האפיפיור פרנציסקוס הודיע על פישוט ההליך המסובך של ביטול "איחוד שאסור לפרק". זו רפורמה שבהחלט הטילה פצצה בכנסייה הקתולית.

טיארי ג'ונס אמפתית לדמויותיה. היא נוטלת את כל החבילה AS-IS , לרבות חסרונותיה של כל דמות ודמות. היא לא עוטפת אותן, אלא ההיפך, היא מניחה אותן על השולחן, ומציגה את העובדות במינון ובתיבול הנכון.

בחלק הראשון תמצאו חליפת מכתבים בין סלסטיאל ורוי. מתוך המכתבים ניתן ללמוד על אופיין של הדמויות. למרות השפה הפשוטה של המכתבים הכתיבה נוגעת ומרגשת.

תוך כדי מלאכת הקריאה, הספר מעורר לא מעט שאלות. החלומות לא תמיד מתגשמים ויש גם אכזבות. דלתות נטרקות אבל ממול יש דלתות שנפתחות.

אני מודה, בקטעים מסוימים לא אהבתי את סלסטיאל, בעיקר בגלל התנודות ברגשותיה. אומנם, החיסרון נבלע אודות לדמויות נוספות ומורכבות לא פחות ממנה.

מתוך הספר למדתי על מנהגי טכסי הנישואים האפריקאית-אמריקאית. (כחלק מטקס הנישואים במסורת האפריקאית-אמריקאית היה נהוג לנופף במטאטא מעל לראשי בני הזוג כדי לגרש את הרוחות הרעות. רוב הזוגות קפצו בסוף הטקס מעל למטאטא. הקפיצה סימלה את הסכמתה של האישה לנקות את ביתה החדש). עמוד 304

בשיחה שהתנהלה בין רוי לאנדרה מחדדת הסופרת: "השורה התחתונה היא שסלסטיאל לא שייכת לך. היא אף פעם לא הייתה שייכת לך, היא אשתך, זה נכון, אבל היא לא שייכת לך." עמוד 316. רבד נוסף שהסופרת חושפת על כיצד נתפסת "הבעלות" על נשים, והיחס אליהן בקהילה האפריקאית-אמריקאית.

הסופרת משתמשת בכמה סמלים והבולטים ביניהם: התפוח שהוא סמל לחטא, התבגרות והתנסות בחוויה מינית. "וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן" (בראשית פרק ד'). עצם האכילה מעץ הדעת מהווה את ראשית הבחירה, ומעמידה את ההבנה, האבחנה, הקונפליקט והטוב מול הרע. סמל נוסף שבלט: עץ האגוז. מעבר לכך שהאגוז בעל קליפה קשה על כל המשתמע מכך. הרומאים מיחסים את האגוז ליופיטר שהיה ממונה על החוק, הצדק ושמירה על הסדר הציבורי. אם תקראו תוכלו להקיש, איך הוא משתלב בסיפורם של רוי וסלסטיאל. האם היה כאן צדק?

אהבתי את הספר, נהניתי ממנו ובעיקר הרהרתי בסיום מלאכת הקריאה. אל תוותרו על הספר הזה. קחו אוויר, תהיו סבלניים ותנו לו להתקלף בפניכם בקצב שלו.

בשורה התחתונה: מה שרואים מכאן לא רואים משם!

לי יניני

הוצאת אריה ניר, פרוזה תרגום, 352 עמודים, 2018

רוי וסלסטיאל הם זוג אפרו אמריקאי צעיר מדרום ארצות הברית. היא אמנית מצליחה בתחום תפירת הבובות, והוא מנהל צעיר ומצליח. הם נשואים שנה וחצי. מאוהבים ומאושרים. כל בועת האושר הזו נקטעת באחת כשרוי מואשם באונס אשר לא ביצע. הוא נשפט בפני חבר מושבעים מחמיר ונשלח למאסר של שתים עשרה שנים.ואם זה נשמע כמו התחלה של מותחן, אז זה לא. הסיפור הוא בעיקר סיפור מסע פנימי, על המתחולל בליבם של הזוג עקב עצירת חייהם כפי שהכירו. יש עוד כמה דמויות רקע משמעויות והסיפור סובב סביבן.


יותר מכל הספר עוסק בנאמנות. טיארי ג'ונס מותחת את גבולות המילה הזו, ולוקחת אותה למחוזות חדשים. מתי היא יותר נחשבת? כשהיא נתונה לאחרים? ומה איתנו?

האם אפשר להיות נאמנים לזולת גם במחיר של ביטול הנאמנות כלפי עצמנו?

הסיפור גרם לי לעצור ולחשוב, לעבד את מה שאני קוראת, ואהבתי את זה.

מה שעוד יותר אהבתי זה שעל אף הנושא הקשה לכשעצמו, טיארי ג'ונס סיפרה את הסיפור בכתיבה מפוכחת ומציאותית מבלי ליפול לעודף רגשנות.

אם הדמויות יכלו לצאת מבין דפי הספר הנהדר הזה, הייתי רוצה ללחוץ לכל אחת מהן את היד ולומר רק שתי מילים: !well done

ספר מקסים, מרגש ומעניין על סוגיה מורכבת שעוררה אצלי המון מחשבות.
זהו סיפור על בחור צעיר שחור, נשוי טרי, שמואשם אשמת שווא באונס ובעקבות כך כל עתידו וחלומותיו, מתנפצים.
זהו סיפור על מערכת יחסים שעומדת למבחן, על בחינת חוזק האהבה, על חברות, קנאה, הרס משפחה, בחינת הבאת ילדים לעולם, על תקוות וחלומות מול אכזבות והמון כאב.
נהניתי מאד מהקריאה ואני ממליצה בחום!
רוי הוא בחור צעיר, הוא נשוי לסלסטיאל. הם זוג אפרו אמריקאי בתחילת דרכו. רוי מנהל וסלסטיאל אמנית.
כשלילה אחד רוי וסלסטיאל מבלים במלון ביחד, אישה ששהתה באותו מלון טוענת שרוי אנס אותה במהלך אותו הלילה. רוי מואשם באונס שלא ביצע, נשפט ונידון ל- 12 שנות מאסר. מאותו יום, חייהם של הזוג הצעיר משתנים לחלוטין. מערכת היחסים ביניהם עומדת למבחן והם נאלצים להתמודד עם אתגרים מורכבים ובין היתר לבחון את חוזק אהבתם זה לזה.
בשלב הראשון רוי כותב לה מכתבים מהכלא. פחות התחברתי לחלופת המכתבים כי לעיתים הרגשתי שזהו ספר נוער בגלל השפה הלא גבוהה אבל בהחלט ייתכן שזוהי השפה שמאפיינת את גיבורי הספר ולכן הסגנון הוא כזה. בהמשך הכתיבה זורמת וממש לא יכולתי להניח את הספר מהיד.
לאחר שרוי נכנס לכלא, סלסטיאל נשארת עם ידיד שלה מילדות שהוא גם חבר טוב של בעלה והוא זה שהכיר ביניהם מלכתחילה. אותו ידיד תומך בה ועוזר לה להתמודד עם האסון ועם הבדידות. לאט לאט הם מתקרבים ובמקביל היא מחליטה להפסיק לבקר את בעלה בכלא ולנסות לשקם את חייה ובעיקר להתעסק בקריירה שלה ולהתקדם.
כשרוי משתחרר לאחר חמש שנים, כולו תקווה שסלסטיאל עדיין מחכה לו. הוא מאמין שאם היא לא התגרשה ממנו עד היום אז זה סימן שהיא עדיין מאמינה בנישואים שלהם.
רוי מופתע לגלות שחברו הטוב תפס את מקומו וסלסטיאל בגדה בו. עכשיו הוא נותר לבדו, פצוע פיזית ונפשית. הוא שבור, חסר כל, כל תקוותיו התנפצו ונראה כי אין עתיד כלשהו לפניו. הוא מחליט להתעמת עם השניים ולנסות להחזיר אליו את אשתו האהובה.
סלסטיאל מוצאת את עצמה נקרעת בין שני גברים אוהבים וצריכה להחליט את החלטת חייה.
מה יהיה הסוף? במי סלסטיאל תבחר? תקראו ותגלו.
מדובר בסוגיה מורכבת שיכולה לקרות לכל אחד, האשמת שווא שגרמה לפירוק משפחה, מפחיד ומעורר המון מחשבות.

לאחר קריאת מספר ספרים של ג'ודי פיקו, הפסקתי לקנות את הספרים שלה משום שהם כתובים בשיטה שבלונית שבה מספר גיבורים וכל פרק רשות הדיבור עוברת לדמות הבאה.
זה יוצר אצלי הרגשה שהסופרת מגישה לקורא את הקלטת החוג לכתיבה יוצרת - אם יש דבר כזה - באוניברסיטה בה היא מלמדת.
לכן אני משתדל להמנע מספרים בסגנון הזה. אבל מי מכין אותי לכך שזה יהיה הסגנון, מה עוד שהיתה פה המלצה של ברק אובמה בכבודו.
לסיכום ולמרות הסגנון שמרגיז קצת, הכתיבה מצוינת והפאנצ' בסיום מרגש ביותר.
על סיפור המעשה לא אחזור כי הוא ברור גם בפרומו וגם בביקורות האחרות.

זוג צעיר ממוצא אפרו אמריקאי, חמש שנים, חבר אחד, אשמה אחת וחיים שלמים שמשתנים.

סלסטיאל ורוי הם זוג צעיר בתחילת חיי הנשואים שלהם. היא אמנית הוא מנהל מכירות. שניהם מצליחם בעבודתם ולשניהם משפחה מסודרת. על פניו התגשמות כל החלום האמריקאי.

הכל מתהפך בחייהם כשבלילה אחד, ברגע אחד של ויכוח בין בני הזוג וברגע אחד של עזרה של רוי לאשה אלמונית מואשם רוי באונס שלא ביצע ונידון ל-12 שנות מאסר.

מכאן מתחילה העלילה להתגלגל כמו כדור שלג שסופו לא ידוע ומעלה תהיות ומחשבות רבות.

בעוד רוי יושב בכלא וחייו נעצרו חייה של סלסטיאל ממשיכים. לא רק הקריירה שלה פורחת אלא גם ליבה נפתח מחדש כשאנדרה, חברם המשותף נמצא ליד סלסטיאל, מכיל ותומך בה והרגשות ביניהם פורחים וסלסטיאל מפסיקה לבקר את רוי וממשיכה בחייה.

בתוך הכאוס הבלתי נתפס הזה מתגלים סודות, יחסים מורכבים בין הורים לילדים, נאמנות, אהבה ומה שביניהם.

ולצד כל אלה אי אפשר להתעלם מנושא הגזע והגזענות ולחשוב שאולי כלום לא השתנה ועדיין כמה קל להאשים חף מפשע בין אם הוא כהה עור או לא והאם צבע עורו היה משנה הכל?

עם שחרורו של רוי מהכלא הוא מגלה שחמש שנים מחייו התהפכו ואשתו מגלה שעליה להחליט במי לבחור. האם ברית האהבה ביניהם תשרוד ותשתקם? האם ניתן להמשיך מהנקודה בה הכל הפסיק?

הספר מחולק לשלושה חלקים, כתוב בצורה ברורה וקולחת. נושא הגזענות והמשפט של רוי על פניו אינו הנושא העיקרי ונמצא ברקע אבל לא ניתן להתעלם ממנו ובסופו של הספר נשארות מחשבות ותהיות וטעם טוב של ספר מרגש.



הוצאת אריה ניר

מאנגלית: נעה בן פורת

מצטרף לכל החולקים לספר מחמאות.
מצר בפעם המי יודע כמה על הרצון הבלתי נשלט של הכותבים לספר את כל העלילה.
אני מנסה להבין למה??
האם הרצון הבלתי נלאה לחשוף ??
האם הרצון הפנימי להרוס לאחרים ??
האם סתם חוסר התחשבות בזולת?
האם הרצון להוכיח: קראתי את הספר, תאמינו לי!!