ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שני, 4 בפברואר, 2019
ע"י צ'אקי
ע"י צ'אקי
אל הספר הזה הגעתי במהלך שעות נוספות של קריאת ערכים בויקיפדיה. הפעם כשחיפשתי את הערך "רצח ג'ון לנון".
למי מכם שלא ידע - מרק דיוויד צ'פמן (הרוצח של ג'ון לנון) היה מושפע, על גדר האובססיביות הייתי אומרת, מהתפסן בשדה השיפון והטענות אומרות שהתפסן הוא שנתן לצ'פמן (בדיוק כמו שנתן לרוצחים אחרים) את ההשראה לרצוח את לנון.
אז כאחת שגדלה בבית שלא הייתה בו אף נסיעה משפחתית בלי סרג'נט פפר הרגשתי מחויבת להשאיל את התפסן בתקווה שאוכל להבין קצת יותר את מוחו של צ'פמן ולקבל פרספקטיבה נוספת על רצח ג'ון לנון.
לא יודעת אם זה בגלל הדמיון הלא מספיק מפותח שלי או בגלל העובדה שמרק צ'פמן לא היה בריא בנפשו, אבל קריאת הספר לא חיברה אותי למוחו של צ'פמן יותר מדי.
במקום זאת קיבלתי הצצה אל תוך מוחו של הולדן קולפילד, נער מתבגר שמסולק מהפנימייה שבה היה, מחליט לעזוב את הפנימייה מוקדם מהמתוכנן ולנסוע לניו יורק.
לפני שקראתי את הספר לראשונה קיבלתי אזהרות רבות מהאנשים בסביבתי על הספר. חלק אמרו שהוא משעמם וחלק אמרו שהוא פשוט מוזר ועל פניו שתי האמירות האלה נכונות.
מסעו של הולדן נכתב בדרך החשופה ביותר שקראתי, מבלי לסנן שום מחשבה ומבלי לתת דין וחשבון לאף אחד ואם להודות באמת גם לי לקח קצת זמן להכיל את האופן שבו נכתב הספר. לעומת הכתיבה הביקור של הולדן בניו יורק לא היה ממש מסעיר ויוצא דופן. ביקורו של הולדן היה חלק ממרד הנעורים שלו, חלק ממסע ההתבגרות והסיבה לכך שכל כך אהבתי את הספר הזה היא שהספר הזה בא בעיתוי המושלם עבורי, בשיאם של הבדידות והזיוף במסע ההתבגרות שלי ובעיצומו של מרד הנעורים שיכל לקרות אצלי בחיים אם הייתי מפסיקה לנהל ויכוחים היפותטיים מול המראה ולתכנן תכניות שנשארות במחברת.
אז אף על פי שחשתי אמפתיה טהורה כלפיי דמותו של הולדן גם הייתי מלאת קנאה. בעוד אני חשבתי את המחשבות שלי - הולדן חי את המחשבות שלו. את המחשבות שאת חלקן חלקתי וקינאתי באימפולסיביות הזו שמעולם לא הייתה וככל הנראה גם מעולם לא תהיה.
14 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
רץ
(לפני 6 שנים ו-6 חודשים)
מצוין
|
|
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-6 חודשים)
זולא כותב משובח מאין כמותו. חבל שאין די תרגומים מסדרת רוגון מאקאר שלו בעברית.
ממליץ עליו בכל פה.
|
|
|
גלית
(לפני 6 שנים ו-6 חודשים)
קוללללו! יש לנו הסכמה....
ימות משיח,
הוגו נסחף לרומנטיקה ולעיתים הוא אפילו משעמם , את הסוף של עלובי החיים לדוגמה אני פוסלת מכל וכל. השירים שלו יפים בעיני אבל אני לא קוראת צרפתית אז אני לא יכולה להיות בטוחה. אני לא יכולה להשוות לזולא כי לא קראתי עדיין כלום שלו , ננה מחכה כבר הרבה זמן ,אבל בסוף אגיע אליו. |
|
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-6 חודשים)
נסכים לגבי החטא ועונשו, הוגו לא חזק כמו זולא.
|
|
|
גלית
(לפני 6 שנים ו-6 חודשים)
עוד פעם אתה גולש להכללות , מחשבות
לא,
אני פשוט חושבת שלכל אחד יש טעם משלו וכל אחד יכול להנות ממה שבא לו בלי רגשי אשמה ובלי שיתנשאו עליו. באופן אישי אני מוצאת את עצמי הרבה פעמים לא מבינה על מה המהומה (הן בזוכי פרסי אוסקר והן בספרים)- חזרתי על עצמי עד זרה במשך השנים אבל: התפסן בשדה השיפון - לא אוהבת אותו. בעל זבוב - מחליא בעיני . החטא ועונשו - בלתי נסבל בעיני (אם כי אני בהחלט מסוגלת למצוא בו איכויות ספרותיות) קולה של הרוח - לא מבינה מה הרעש (קריא זורם אבל "מופלא "? "מדהים"? לא בעיני) והיום איננו כלה -כנ"ל לא עשיתי את זה עניין עקרוני לא לאהוב מה ש"כולם" אוהבים (אם כי מסתבר שיש עוד כמה שחושבים כמוני) אני פתוחה לנסות דברים חדשים ומאד מעניין אותי לשמוע למה אנשים לא חושבים כמוני (למה אתה סבור שוהיום איננו כלה כל כך מופתי? מה יש בו שאין באחרים?) לעומת זאת - אני מסכימה עם הדעה המקובלת בעניין איכותם של ספריה של ג'יין אוסטן, אני חושבת שסדרת הארי פוטר קרובה לגאוניות, הוביט כמובן, שר הטבעות,כל מה שקראתי של טולסטוי,פרידיריך דירנמאט,ויקטור הוגו ג'ונתן סוויפט,דניאל דיפו חלק מצ'ארלס דיקנס,או הנרי,מארק טווין,המינגווי וכן הלאה. |
|
|
בת-יה
(לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
ביקורת טובה על ספר שלא אהבתי. אולי הוא טוב לגיל ההתבגרות בארה"ב, אבל אני קראתי אותו איפשהו בסביבת גיל 30.
סחבתי עד לאמצע וכבר תכננתי לנטוש, אבל בגלל כל הביקורות הטובות התאמצתי להמשיך. סיימתי. וכל מה שנשאר לי זו תחושה של אכזבה, מיאוס וריקנות. |
|
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
בקיצור, גלית, לדעתך רק דגים מתים שוחים עם הזרם.
|
|
|
גלית
(לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
אבל שומרת על כושר,מחשבות.
אני בהחלט לא מגבשת דעה על סמך מה שכולם חושבים שנכון וטוב.
מה שכן אני גם לא בוחרת דווקא את הדעה ההפוכה משל הרוב. שחיה נגד הזרם זו התקופה הכי טובה בחיי הסלמון.מיינד יו |
|
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
גלית, השחיה נגד הזרם בטח מאוד מעייפת.
|
|
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
אדמה, הוא בהחלט מועמד הולם.
|
|
|
גלית
(לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
ספר איום ונורא
|
|
|
אדמה
(לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
הספר הטוב ביותר שנכתב על קשיי התבגרות
|
|
|
עמיחי
(לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
מספרי הפנתיאון.
|
|
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
אכן, ספר נהדר.
|
|
|
Rasta
(לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
הולדן הזכיר לא פעם ולא פעמיים במהלך הספר כמה הוא שונא "זיופים". זאת ביקורת חברתית (על מטריאליזם, קפיטליזם וכו) דרך עיניים של ילד על עולם המבוגרים. הולדן מפחד מתהליך ההתבגרות. הוא חושש שהתבגרות היא תהליך שיפגע בו, שיקח ממנו את התמימות, הכנות והפשטות שבילדות ויהפוך אותו למבוגר "מזויף". מרק צפמן התחבר לחלק הזה בעלילה וטען שגון לנון מזויף לא פחות מאותם אנשים שמתוארים בספר...
לגבי הספר, קראתי כמה וכמה פעמים. אחד הספרים שיותר אהבתי, בעיקר בזכות הולדן, הזדהות מוחלטת. התיאורים של ניו יורק בחורף. ספר נהדר. |
|
|
כרמל
(לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
גם אני קראתי את הספר אי שם בנעוריי לפני כ - 15 שנים ועובדה שהוא עדיין זכור לי כמשהו שנתן לי מצד אחד פרספקטיבה חדשה, שכן אני לא חיה חיים זהים לשל הולדן, ומצד שני המחשבות שלנו היו כה זהות שזה הדהים אותי. זה עזר לי לצאת מהשלב הזה שבו נמצאים בני נוער בו הם מאמינים שאף אחד לא מבין אותם ואף אחד לא יכול להזדהות עם מה שהם מרגישים (כי הם פתית שלג מיוחד במינו וכו וכו).
מצד שני אני גם מבינה את ההסתייגות שלך לגבי העלילה. אין יותר מדי עלילה, הרקע סתם שם כדי שנוכל לצלול לתוך הראש של הולדן. |
|
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
יש פער עצום בין הסקירה לבין הניקוד.
|
14 הקוראים שאהבו את הביקורת
