ביקורת ספרותית על הסיפור שלי מאת מישל אובמה
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 9 בינואר, 2019
ע"י לי יניני


“המטרה המרכזית שלנו בחיים האלה היא לעזור לאחרים. ואם אתם לא יכולים לעזור להם, לפחות אל תפגעו בהם.”
דלאי לאמה

אני לא מופתעת שספר האוטוביוגרפיה של מישל אובמה הפך לרב-מכר מיד עם צאתו. מלבד היותה אשתו של ברק אובמה, ואחד הנשיאים הפופולריים בארצות הברית, היא עומדת בזכות עצמה כאישה.

בואו לא נשכח דבר אחד חשוב: מישל וברק אובמה הם התגית וסמל השינוי של התגשמות החלום האמריקאי בחברה האמריקאית.

מישל גדלה בשכונת סאותסייד בדרום שיקגו. היא ואחיה קריג ישנו באותו חדר בדירה קטנה. שניהם חונכו במשפחה ממעמד הפועלים. אביה פרייז'ר רובינסון עבד במפעל המים של שיקגו, והיה פעיל במפלגה הדמוקרטית. אימה-מריאן שילדס רובינסון עבדה כמזכירה.

החלק הראשון של הספר מגולל את ילדותה של מישל אובמה, כששיחקה בפארק עם ילדים בני גילה, תקופת בית הספר, חייה כסטודנטית שחורה באוניברסיטה פרינסטון היוקרתית ללבנים, עבודתה כעורכת דין, דירקטורית ועוד.

בחלק השני היא מתפלשת בקטעי התבגרותה, הרומן, הנשיקה הראשונה בטעם גלידה עם ברק אובמה, וקטעי התגרות שלה על בעלה. היא מקדישה תת פרק על כיצד היא קיבלה את הצעת הנישואים מברק אובמה. זה היה אחרי שערב שלם ברק אובמה ניסה לשכנע אותה שנישואים הם עניין מיותר לגמרי. בחלק הזה של הספר, מישל מפרטת על חייהם כזוג צעיר, לרבות הקשיים להיכנס להריון, העומס, ורומזת לחוסר ביטחון מצידה שאולי היא לא מספיק בסדר, בעקבות כל האמבציה והאידיאל הפוליטי של ברק.

היא חושפת את תחילת חיי נישואיה לברק אובמה, ההתמודדות עם ה"לבד" לבעל וורקוהוליק, שכל מה שעניין אותו היה הקריירה והפוליטיקה. היא לא מהססת להכניס את הקורא להיסוסיה וההתלבטויות טרום בחירתו לנשיא.

בד בבד מישל מציינת גם את השפעתו של ג'יסי ג'קסון שהיה אביה של חברתה הטובה – סנטיטה. ג'יסי ג'קסון היה מטיף בפטיסטי, ועבד בצמידות למרטין לותר קינג ג'וניור. הוא היה פעיל מאוד, נסע ברחבי ארצות הברית וקרא לקהל שעקף אותו, להתנער מהסטראוטיפיים החותרים תחת שאיפותיהם לשוויון. סיסמתו הייתה: "לא לסמים כן לתקווה" (עמוד 68).

סיפורה של מישל אובמה פרוש בגילוי לב מהתקופות הקשות, הצנועות, הקשיים הכלכליים ועד להגעת לסיפור הגדול: "הגברת הראשונה של ארצות הברית". היא הגיעה לשם ללא הוראות הפעלה מראש, ועל אחת כמה וכמה שהיא הייתה הגברת הראשונה האפרו-אמריקאית היחידה שנכנסת לבית הלבן. תחשבו גם על שם הבית: "הבית הלבן" והיא מה? "שחורה".

כאישה אל אישה, כל כך הבנתי את תשוקתה להפוך לאם. מישל התקשתה להיכנס להריון. היא עברה הפלה טבעית, והרתה את שתי בנותיה סשה ומליה בהפריה חוץ גופית. אין ספק שזה קטע אינטימי לא קל לזוג ולאישה במיוחד. כל כישלון בנושא זה נחשב בעיניה לכישלונה האישי. היא כותבת: "נאלצתי להישאר לבד בבית ולהזריק לעצמי זריקות הפריה". איך אפשר לא להבין, כשבכל פעם שזה לא הצליח לומר לעצמה: "אני אשמה". בדומה לזוגות אחרים, גם מישל וברק אובמה חוו עליות וירידות בזוגיות, ונאלצו לפנות לטיפול זוגי.

בחלק השלישי מגוללת מישל אובמה, עד כמה לא קל היה לה עם הילדות בבית הלבן עקב הכללים הנוקשים, וטבעת אנשי הביטחון שעקפה אותם לכל מקום. ממש לא היה נעים להסביר לאנשים, שהשתתפותן של סשה או מליה ביום הולדת של חברה, מותנה בבדיקה של אנשי השרות החשאי במקום.

רוב רובו של חלק זה מוקדש לחיים של מישל בבית הלבן וציון אירועים מכוננים כמו: הביקור אצל המלכה, הטבח בבית הספר בקונטיקט ועוד. בו זמנית היא משלבת בכתיבה משעשעת, על כיצד היא ברחה מהבית הלבן עם מליה, כדי לצפות בחגיגות שנערכו, בעקבות החלטת בית המשפט להפוך נישואים חד מיניים לחוקיים.

מישל הקפידה על זמן איכות משפחתי ועודדה את בנותיה לדבר על הכול. היא מדגישה שהיא לא רצתה להיות קישוט בלבוש נאה, שמגיעה למסיבות לגזור סרטים. היא כל הזמן רצתה לעשות דברים חדורי מטרה שיאריכו ימים. חלק מהמיזמים: שתילת גן ירק בבית הלבן והטפה לתזונה נכונה. היא לא אהבה את השתלטות הדינמיקה המפלגתית המכוונת בין הקפובליקנים לדמוקרטים, ודאגה שילדותיה יחונכו ויגדלו בחופש במסגרת המגבלות.

היא לא מהססת לבקר את הביקורת שספגה במהלך הקמפיין והריצה של ברק אובמה לנשיאות. זו היתה ביקורת גזענית, מכוערת שסבבה על ניראותה. היא מותחת ביקורת על דונאלד טראמפ, ולא שוכחת כשהתעקש להדגיש בנאומיו, שברק אובמה לא נולד באמת בארצות-הברית, ולכן לא יכול לכהן כנשיא. היא לא סולחת לטרמאפ על כך, ומציינת שנאומיו תרמו לגזענות, והתנהגותו הוסיפה לשנאה נתעבת הקיימת גם כיום לזרים.

לדעתי החלק השלישי הוא הכי פחות מרתק, ביחס לשני החלקים הקודמים, אך עדיין שווה קריאה.

עם הפצת הספר המתורגם נתקלתי בביקורות בהקשר לתמונתה על גבי הכריכה. נכון, היא נראית כדוגמנית עם חיוך קורן ושיניים צחורות. אז מה? לא הבנתי את צרות העין, השיפוטיות והביקורות? מה רצו אותם מבקרי כריכות? צילום של אישה עובדת בשדה? מבשלת במטבח? מה לא טוב בצילום של אישה מחויכת אופטימית על גבי הכריכה? הא, הבנתי... הכתף החשופה... יש מסר כפול בכתף החשופה! מישל נתנה, ונותנת כתף לבעלה ברק אובמה, ומאידך גיסא אנו כקוראים נחשפנו לחלקים אינטימיים מחייה. למרות האמור, ידוע שמישל אובמה בחרה לנשפים ואירועים שמלות עם כתף חשופה. זאת מישל וכך היא אוהבת להתלבש! מסקרן מדוע כשמופיע צילום של גבר מחוייך עם שיניים צחורות, שכותב ספר אוטוביוגרפי, אף אחד ממבקרי הכריכות לא קם?!

נהנתי לקרוא את ספרה האוטוביוגרפי של מישל אובמה. אהבתי והערכתי אותה גם ללא קריאת הספר. לא פשוט להגיע למקום שהיא הגיעה אליו. היא לא נולדה להורים לבנים מפורסמים, ולא גדלה בשכונה יוקרתית.

למרות שאנחנו במאה ה-21 הגזענות לא עברה מהעולם... לצערי!

בשורה התחתונה: “שינוי לא יבוא אם אנחנו נחכה לאדם אחר או זמן אחר. אנחנו האדם שחיכינו לו. אנחנו השינוי שאנחנו מחפשים.” (ברק אובמה)

יופי של כתיבה, עריכה, תרגום, תובנות ומסרים. אהבתי את הכנות, גילוי הלב, והכתיבה הישירה ללא פאתוס.

מפרגנת לה בכיף וממליצה בחום על "הסיפור שלי".

לי יניני

הוצאת ידיעות אחרונות-משכל, ביוגרפיה, 416 עמודים, 2018
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
מישל נולדה ב-17.1.1964 והיתה לרעיתו של נשיאה ה-44 של ארצות הברית – ברק אובמה. את ברק אובמה מישל פגשה במשרד עורכי הדין "סידלי אוסטין" במסגרת תפקידה כחונכת מתמחים. באותה חברת עורכי דין, שניהם נמנו על עורכי הדין הבודדים ממוצא אפרו-אמריקנים.

מישל וברק נישאו באוקטובר 1992 ומאז הם יחדיו ואני מאחלת להם הרבה שנים טובות ומאושרות.
40 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
לי יניני (לפני שבוע וחצי)
למרות שאני בדרך כלל לא קוראת ביוגרפיות, הספר הזה עשה לי חשק לקרוא ביוגרפיות נוספות
לי יניני (לפני שבוע וחצי)
רץ תודה. כל כך נכון מה שכתבת
רץ (לפני שבוע וחצי)
מאוד אהבתי, בהחלט אובמה מציין שני דברים, מהפכה בכך שנפרצה תקרת הזכוכית, ושנאה מצד ראש הממשלה שלנו, שבפעם הראשונה בתולדות המדינה, ניסה להתערב בהליך בחירת נשיא בארה"ב, לכן ספר כזה יש לו פוטנציאל להביט במבט שני, על החותם של נשיאות אובמה, אין ספק שלאישה בארה"ב תמיד יש חלק במוסד הנשיאותי, נכון גם להביט באירוניה למישל בהשוואה לשרה, המבקשת להיות האישה הראשונה.
לי יניני (לפני שבוע וחצי)
Pulp....תודה לך וסופש נעים
לי יניני (לפני שבוע וחצי)
אדמה תודה. לפי מה שהיא כתבה אז זה לא יקרה
לי יניני (לפני שבוע וחצי)
אדמה תודה. לפי מה שהיא כתבה אז זה לא יקרה
לי יניני (לפני שבוע וחצי)
אדמה תודה. לפי מה שהיא כתבה אז זה לא יקרה
Pulp_Fiction (לפני שבוע וחצי)
יפה, לי. לא אקרא כנראה, אבל לביקורת המפרגנת שלך מגיע פרגון:-))
אדמה (לפני שבוע וחצי)
תודה לי, בבורסת השמות של המעומדים הדמוקרטים שיתמודדו לנשיאות, היא אחד השמות המרכזיים. אני מאמין שבזמן המתאים היא תודיע על כך בקרוב.
לי יניני (לפני שבוע וחצי)
אירית תודה...מותר לנו לחשוב אחרת. חיבוק....
אירית (לפני שבוע וחצי)
לי יקרה, גם אם דעותינו חלוקות לגבי הספר, זה רק מוכיח עד כמה רבים הזוויות שאפשר לבחון כל דבר ועד כמה מגוונים החוויות מתוך כך.
ובכל זאת כתבת יפה.
סוף שבוע נעים .
לי יניני (לפני שבוע וחצי)
Rasta תודה לך על התיחסותך
Rasta (לפני שבוע וחצי)
PHI - אין ספק שהיא ובעלה הם סמל לשינוי. אבל מכאן ועד להפוך אותה לדמות "מעניינת" שאת הסיפור שלה אני אקרא... אה.. לא. יש אנשים מעניינים יותר שעשו יותר ותרמו יותר בלי שמות ו"טייטלים" למיניהם. מה גם שעכשיו עם הזוג סדיסטים האלו שנכנסו לבית הלבן נדמה שחזרנו 100 שנה אחורה וכולם שכחו שהיו זוג "שחור" בבית הלבן.
בכל אופן, כתבת יפה. תודה על הסקירה.
לי יניני (לפני שבוע וחצי)
Tamas תודה על המחמאה
לי יניני (לפני שבוע וחצי)
חני תודה....חסכת לי תשובה
חני (לפני שבוע וחצי)
היי כפי שלי הזכירה בסקירתה מישל התעקשה לא להיות קישוט.
לא פשוט להיות בתפקיד ייצוגי שכזה.
שלא נדבר על לנהל משפחה תחת עיניים בולשות
בכל מקום. מותר לפרגן:)
Phi (לפני שבוע וחצי)
אין לי כוונה חלילה לטנף, אבל אף פעם לא הבנתי מה העניין ב"להגיע לאן שהיא הגיעה" במקרה שלה. כלומר, אם היא עשתה דברים חשובים - זה עומד בפני עצמו, אבל להיות הגברת הראשונה זה לא הישג. להיות נשוי למישהו חשוב זה לא הישג. בכל מקרה, אולי יכתבו עליה אוטוביוגרפיה יום מן הימים.
חני (לפני שבוע וחצי)
לא משהו שאקרא אך פירגנת וסקרת יפה. בכל זאת משהו בזוג הזה היה יוצא דופן.
הם גרמו להרבה אנשים להרים ראש.
בלי שום קשר נשים שבני זוגם נשואים לעבודה
הופכות לעצמאיות יותר כי צריכות להתנהל לבד
רוב הזמן.היה במישל משהו אותנטי וצנוע
וזה לא משהו שאפשר לזייף גם אם את הגברת הראשונה.
Tamas (לפני שבוע וחצי)
יפה כתבת, למרות שבלי קשר זהו ספר שאוותר עליו כי האישיות לא כזו מעניינת.
אפרתי (לפני שבוע וחצי)
סו פאר, כמו שאומרים בעברית צחה...
לי יניני (לפני שבוע וחצי)
אפרתי בדיוק ככה אני חושבת! ובקשר לנוכחי "שנהדר לישראל" אני לא בטוחה... היא אני קצת פוחדת מטורללים :-)
אפרתי (לפני שבוע וחצי)
בלי קשר לספר שסביר שלא אקרא (מחכים עוד איזה1000 לפניו) כהונתו של אובמה היא בעיני ציון דרך חברתי-היסטורי חשוב. וכאן אני מנתקת לחלוטין את עמדותיו הפוליטיות ויחסו לישראל מן ההישג. כי הנה יש לנו נשיא ארצות הברית שהוא נהדר לישראל ומטורלל לגמרי בשביל ארצות הברית.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ