ביקורת ספרותית על שבילי התהילה - ע"פ סיפור אמיתי מאת ג'פרי ארצ'ר
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 21 בדצמבר, 2018
ע"י תמי


ספר מרתק המבוסס על סיפור אמיתי שהתרחש בשנת 1924.
ג'ורג' מאלורי, מורה ומטפס הרים בריטי טיפס עם שותפו אנדרו אירווין לפסגת ההר הגבוה
ביותר בעולם, הר האוורסט (טיבט), 8,848 מטרים מעל פני הים.
הספר מתחיל בכך שבשנת 1999 משלחת מטפסי הרים מוצאת את גופתו של ג'ורג' מאלורי על ההר כ-75 שנים לאחר היעלמותו.
לאחר שחקרתי אודות המקרה בגוגל, הסתבר שלא ידוע אם השניים הגיעו לפסגת האוורסט.
אם כן הרי שהם הראשונים לעשות כן.
אין הוכחות לכך, אך משערים שלפני מותם הגיע לפחות מאלורי לפסגת האוורסט.
זאת מכיוון שבכיס גופתו לא נמצאה תמונה שלו ושל רעייתו שנשא עימו.
מאלורי הבטיח לה להשאיר את התמונה על הפסגה, אם יצליח להעפיל אליה.
בספר, ג'פרי ארצ'ר מעלה את האפשרות שהשניים הגיעו לפסגה וג'ורג' מאלורי, אכן הניח את תמונת רעייתו רות,
על פסגת ההר כפי שהבטיח ותוך כדי הירידה למטה התרחשה התאונה שבה השניים איבדו את חייהם.
הספר מספר על חייו של ג'ורג' מאלורי כילד וכבוגר ואת ההבטחה שנתן לרעייתו רות שינסה להעפיל לפסגת הר האוורסט
רק פעם אחת בלבד ואם הוא יחזור בחיים הוא מבטיח לא לנסות שוב. אף אדם לא הצליח לעשות זאת לפניו.
ג'ורג' מאלורי טיפס על ההר לראשונה בשנת 1922, אך הגיע (רק) לגובה של 8,397 מטרים מעל פני הים
ולא היה יכול להמשיך יותר בגלל תנאי מזג אויר.
הוא קיים את הבטחתו לרות, רעייתו, אך היא הרגישה שזה עדיין בוער בו והוא ירגיש מאושר יותר לנסות שוב
להגשים את חלומו להגיע לפסגת ההר.
רות החליטה "לשחרר" ולאפשר לבעלה שוב להצטרף למשלחת ולהובילה ובכך להגשים את חלום כיבוש פסגת האוורסט.
עצוב שבהחלטה האצילית היא נותרה אלמנה וגידלה את שלושת ילדיה לבד.
ספר מרגש, מרתק ומומלץ ביותר.




15 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
עמיחי (לפני 6 שנים ו-8 חודשים)
בת-יה, כתבת תגובה חריפה למדי, אבל לא ברור לי מדוע.
כתבתי שהטיפוס לפסגת האוורסט דווקא הוא מעשה מטורף ומסכן חיים, והנחתי שגם בני העם שחי באזור הזה מעוניינים להמשיך לחיות.
בלי שום קשר ל"חשיבה מערבית" וכו'.
בת-יה (לפני 6 שנים ו-8 חודשים)
עמיחי, גם אם בני השרפה לא הגיעו לאותה נקודה "נעלה" של הפיסגה, אני בטוחה שהם ביקרו באיזור.
מקורו של שבט השרפה בהרי טיבט, נדודיהם הובילו אותם לנפאל, מקום מגורם היום. יש להם ידע על מזג האוויר המקומי יותר מכל אדם אחר.
ואני מאמינה שסקרנות של כמה מבני השבט הובילה אותם גם לחפש במרום.
המחשבה שאם אין למישהו מה לעשות במקום מסויים אז הוא לא מגיע אליו, היא מחשבה צרת אופקים. בני האדם לא הולכים רק אחרי המזון. יש להם סקרנות גם ללמוד ולדעת. להכיר מקומות אחרים וחדשים. אז למה לא לבדוק מה נמצא מעל הראש שלך.
לפני שנים, כשנסעתי לטיול בנגב הדרומי, שאל אותי מישהו: מה יש לי לחפש שם. השאלה שלך זהה לשאלה הזאת. אני נסעתי למדבר חול בני השרפה
עלו למדבר קרח. לבני האדם תכונות שוות בכל מקום על פני כדור הארץ, ואני חושבת שצריך להתייחס אליהם בהתאם לזה.
ברור שהשבט התפרסם מאוד בזכות המטפסים המערביים, אבל להגיד שהם לא הכירו קודם את סביבת מגוריהם - זו חשיבה מערבית.
עמיחי (לפני 6 שנים ו-8 חודשים)
בת-יה, אני בספק אם עשו זאת.
זה מעשה מטורף לחלוטין שכרוך בסיכון חיים כמעט ודאי, למה שיעשו זאת?
רק בגלל שהמערביים כל-כך חשקו בזה (להעפיל לפסגה), ושילמו כל-כך הרבה, נרתמו הנפאלים לעזור להם.
מה דעתך?
בת-יה (לפני 6 שנים ו-8 חודשים)
הגיעו גם הגיעו לפיסגת האוורסט לפניו. בני שבט השרפה שחיים שם, על הרי ההימלאיה, לרגלי האוורסט,
טיפסו במשך השנים לכל מקום על ההר הזה, אבל המטפסים מהמערב כל כך יהירים, שהם חושבים שרק להם מגיעה התהילה.
גריפין (לפני 6 שנים ו-8 חודשים)
אחרי ימים יגידו אני לא מופתעת שגם הספר הזה שלו מקבל כזאת ביקורת חיובית ויפה :)





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ