ביקורת ספרותית על עתיד האנושות מאת מיצ'יו קאקו
ספר מעולה

---

בתחילה, נרתעתי מלנגוע בספר זה, כי קראתי כל מני גירבוצים (מתנצל על הוולגריות, אבל אין דרך אחרת לתאר זאת), של כל מני ידענים וידעונים מטעם עצמם, במיוחד בתחום מדעי החברה, ועתיד המאה הבאה.
התחלתי לקרוא, והנה הרגשתי זאת התחזקה במעט. הספר מספר לי על כוכבי הלכת הקרובים במערכת השמש, תוך הנחות יסוד בעייתיות.
ככל ש"התרחקנו והעמקנו", הספר ואני, מכדור הארץ, "השתפרו" היחסים בינינו ואוצר מידע אדיר נשפך מבין דפיו.
מרגע שהתנתקנו ממערכת השמש, הפך הספר למד"ב, כי הידע שיש לנו היום על הכוכבים האחרים הוא מועט, כמו לדגום כפית מלאה מים מאוקיינוס, ועל סמך זאת להסיק על הרכבו, התנהגותו ושאר מרכיביו.
בקטע זה הבנתי את המושג התנ"כי "דור ההפלגה", כלומר מטיפת ידע מפליגים בנבכי הדמיון ואולי קצת, הברברת.
השיטה היא להישען על תיאוריות פיזיקליות מתקדמות כמו עיקום המרחב, חורי תולעת שמאפשרות קפיצה בזמן ועוד ועוד. חלקן עדיין לא מוכח, אבל התאוריה עצמה מרתקת.
הספר קיבל ציון גבוה כי יש בו קסם פיזיקלי מתמטי ושל דמיון.
למשל, סביב צדק מסתובבים כמה ירחים. צורת הירח היא כמו כדור בייסבול, כי כוח המשיכה העצום של צדק גורם לו לפחיסות. על אחד הירחים יש כמויות עצומות של מים טובים ובכמות של כמה אוקיינוסים שלנו. על האחר יש גז מתן, שיכול לשמש כדלק. המתן אינו נשרף כי אין שם חמצן.
הרעיון הנפלא שמופיע בספר הוא חללית שתצטייד במים מירח אחד ומתן מאחר. בחללית יפורק המים למרכיביו, חמצן ומימן, והרי לכם חומר דלק נהדר.
כל מה שנדרש הוא חוק כמו תמ"א 38 שייתן עידוד ליזמים לנסוע לצדק.
אבוי, כמו במציאות, הצדק רחוק מאוד מאיתנו, ואפילו דיוגנס התאכזב בחיפושיו אחריו.
הייתי יוזם קבוצת קריאה לספר כזה, בהנחיית פיזיקאי שיבאר את הנושאים ויפתח אופקים.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על עתיד האנושות