ביקורת ספרותית על קוביות של אושר מאת אנה אסטבי
ספר בסדר

---

במהלך החיים אנו צוברים חברים מבית הספר, מהתיכון, מהצבא, מהאוניברסיטה. אנחנו מתחתנים וחוברים לאימהות בגני השעשועים והפארקים. מה קורה בינתיים? החברים והחברות מתחנות מוקדמות של החיים "נשכחים". זה קורה בגלל שאין זמן פנוי, מעתיקים מקום מגורים, הנושאים המשותפים שהיו משותפים השתנו, ומה שמעניין אותנו כיום זה כאן ועכשיו.

בניגוד למה שנכתב מעלה, ב"קוביות של אושר", אנה מגישה לקורא רומן על חברות שלא הלכה לאיבוד, למרות שכל אחת מחמשת הנשים פנתה לכיוון אחר, ובעשור השביעי של חייה נמצאת במקום שונה.

קאט היתה אחת הנשים שפרשה כנפיים עם סיום הלימודים בתיכון. היא זו שנטשה את המעגל שהורכב מסינה, מאיה, ליסבת ואינגריד.

קאט התאלמנה מניקולאס ובמקום לשקוע במרה שחורה ואומללות היא הרימה את הכפפה... היא שלחה מכתב לכל ארבעת חברותיה שליווי אותה בתיכון: "בואנה לואלה נאי קאט שיהפוך לבית של כולנו, בית לנשים שבו תוכלנה לחלום, לצחוק, לשתות לריב ולבכות יחד".

לא פשוט להתאחד אחרי כל כך הרבה שנים, בגיל הזה, ולהתגורר יחד בחוות הקקאו שקאט רכשה עם בעלה.

מי הן הנשים שהוזמנו לבלות יחדיו בחוות הקקאו בפיג'י?

סינה-אם חד הורית. מצבה הכלכלי על הפנים, ובנה בן ה-47 ועדיין נתמך על ידי אימו כלכלית.

מאיה-ציירת מוכשרת, אישה עדינה, מוערכת ומורה בתיכון. היא נישאה לסטיינר שהיה מנהל הגימנסיה וכעת מתגלים אצלה ניצני דמנציה.

אינגריד-רואת חשבון ואוהבת את הבדידות. היא הכי מסודרת ללא חברות. חייה התנהלו בחללים סגורים וסביב עבודה ובית.

ליסבת-הכול מושלם אצלה. עשירה, מקפידה על נראותה, נשואה להרלד ומעלימה עין מבגידותיו. למרות העושר לא טוב לה. היא בודדה ועם קשר רופף עם בנה ונכדיה עקב המרחק הגיאורפי ביניהם.

כולן מתנהלות תחת עיניה הבוחנות של אטתה, מנהלת משק הבית של קאט. ומה אטתה אומרת עליהן: "כולן מאותו חוף, אבל הן קצת שונות זו מזו".

החיבור ביניהן חושף התמודדות עם בעיות בריאותיות והגיל כמו: כלי דם מתפוצצים, ציפורניים חודרניות, דליות ברגליים, ירכיים רוטטות, טוסיק נוזל, שדיים נפולות, קמטים מתרבים, ביקורים תכופים במספרה, קרמים יקרים ובעיקר התרפקות על העבר.

אנה אסטבי לא חוסכת בשבטה, היא חושפת סודות מעברן, ומפנה מהן את הרעלים שאגרו בתוכן.

תוך כדי כך שהן מוקפות באוקיאנוס כחול ועצי קקאו, הן בוחרות להקים מפעל ליצור שוקולד שיעניק לחייהן גוון וטעם מרעננים. מטאפורה נהדרת לחיים שיכולים להיות מורכבים מעליות וירידות מול מתוק ומריר.

העלילה נוגעת בצמתי חיים של כל אחת, מפנה מקום לחיוניות, לאנרגיות חיוביות ובעיקר עושה חשבון נפש, לכל דמות ודמות עד שהדמות מתחילה לאהוב את עצמה כמו שהיא. בסך הכול ספר כיפי ואופטימי על חברות אמת, שזור בתובנות מחכימות מרגשות, טעמים, נופים ובעיקר חברות אמת.

בשורה התחתונה: לכו לאכול שוקולד ותתענגו על כל קוביה. ממליצה על שוקולד מריר 99% קקאו של אקסלנס לינדט.

תיהנו.
לי יניני

מטר, הוצאה לאור, פרוזה תרגום, 312 עמודים, 2018

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על קוביות של אושר