ביקורת ספרותית על יונה ונער - ספריה לעם #554 מאת מאיר שלו
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 10 באוגוסט, 2018
ע"י אור


אני שונא יונים, או לפחות שנאתי. כשרק עברתי לבאר שבע, לא יכולתי לחזות שעל ראשי הן יקננו.
לא משנה כמה דוקרנים הצבתי וכמה ביקשתי להרחיקן, על סנטימטר אחד רבוע, הן עמדו כבלרינות וחיו את חייהן. לילה אחר לילה התעוררתי משינה ערבה להמולה נוראית. במקרה הטוב, של צלילי קינונים, במקרה הרע, של הזדווגויות. על סנטימטר אחד רבוע נבנתה אחוזה של פלייבוי, רק עם יונים במקום שפנפנות. ולא היו די דוקרנים בעולם בשביל להפילה.
בסופו של דבר קיבלתי את הגזרה והשלמתי עם הטבע. החיים חזקים יותר מאסופת בניינים והאנשים שבתוכה. אז מי אני שאפריע.
אני עדין שומע אותן מבעד לחלון, אבל אני לא כועס, אלא מבין. אני עוצם עיניים ומתמסר להמיה, לשיר הערש של הטבע.

"יונה ונער" מגולל את סיפורו של יאיר וקורותיו. זרותו נפרשת עבורנו על פני עלילה מרהיבה, שנעה בין עבר והווה, בין נער אחד לאחר, שהקשר ביניהם הדוק כזוג יונים.

כל פעם שעלילה מתמקמת בירושלים, אני מצר על כך שאיני מכיר אותה יותר. לא מדובר רק בצורך מעשי או אינטלקטואלי, אלא כנראה גם בצורך אמוני קמאי שזועק מתוכי להכיר את עיר הנצח של ישראל. זה טרם קרה, אבל מי יודע, אולי בבוא היום במסגרת התואר השני.

לא חשבתי שאני מסוגל להתפעל כך מסגנון שאינו מתאפיין בציורי לשון. השפה של שלו כה עשירה, כה מרנינה וכה ערבה, שאין אלא לשאת אותה טיפין טיפין ולהתמלא הערכה.
שלו מיטיב לרגש - בין השורות, במשפטים קולעים ובתובנות שחודרות את הנפש.

הפנייה אל יעקב מנדלסון כ"אביכם" (שהתבררה גם כסמלית), הינה תרגיל ספרותי מחוכם. כך הסופר מצליח לייחד את הסיפור, לרתק את הקורא ולחולל בקרבו אהדה כלפי הדמויות (שקרמו בתוך כך עור וגידים).

ההבנה כי יאיר הוא בנו של התינוק התחדדה די במהרה.
בשלב מסוים התחברתי לדמות וכעסתי שממשיכים לכנותה כך. גילוי שמו האמיתי נסך בי הבנה רוויה עצבות.
ההתכתבות בין הצעירים הייתה מלבבת, וסיומה אומנם היה קשה, אך גם מקורי ומיוחד.
מעניין ששמו של התינוק נחשף, אך שם הילדה נותר עלום.

"ופתאום, מעל כל הגיהינום הזה, עפה יונה" - איזה פתיח נהדר.

כיליד נהלל, אין זה מפתיע ששלו מכיר את הארץ, את צמחיה וחיותיה. אולם אם קיים מחקר בנושא היונים (כפי שנדמה), אז עשה עבודה מעולה.
יוני דואר אכן שימשו בעבר כאמצעי תקשורת, בין היתר גם במסגרת מלחמת העצמאות.

הסיפור היה אמצעי נהדר עבורי על מנת להרחיב את אופקיי בתחום הצפרות. הוא עורר בי תשוקה גדולה לראות את הציפורים שגיליתי בזכותו, במו עיניי.

התמונות שנצרבו בזיכרוני – נסיקת היונה במהלך הקרב, מעשה האהבים של ליאורה ויאיר והפרידה בין הילדה והתינוק.

מדובר בסיפור מורכב ורווי אמצעים ספרותיים, אחד מהם הוא מוטיב הבית.
הבית מלווה את הדמויות מבחינה סימבולית -
ליאיר מעולם לא היה בית, לא בילדותו עם הוריו ולא בבגרותו עם אשתו. הוא תמיד חש זרות, ולכן נואש למצוא את מקומו בעולם, להקים לו בית.
התינוק הוא ילד חוץ שננטש על-ידי הוריו. את ביתו הוא מצא בשובך היונים ואהובתו הילדה.
הילדה, אמו של יאיר, אף פעם לא חדלה מלהתגעגע לביתה בתל אביב.
בני משפחת פריד, מנחם ותרצה, בונים בתים אך אינם מסוגלים לדור בהם – הראשון בגלל מות בנו, והאחרונה בגלל היעדר אהבה.
ורק ליעקב מנדלסון יש לכאורה שני בתים (ושני שלטים). אולם אף אחד מהם לא שווה מאום ללא אשתו.

השינוי שחל ביאיר מתואר גם בפעילות הצפרות, שם כבר החל לזהות את הציפורים השונות. עתה עליו להתחיל לזהות ולהכיר גם את עצמו.

שלו לא חס על אף זוג בסיפור, לא על אחים, לא על אהובים ולא על חברים. כולם ממריאים ומתרסקים, נצמדים ונקרעים. רק זוג יונים אחד שורד - הילדה והתינוק. אהבתם שורדת, אך בחייהם הם נפרדו.
ניתן אולי לומר שגם החברים מנדלסון ופריד שרדו במידה מה.

הסופר משכנע בקלות, הוא מפיס את דעתנו גם על אירועים שטומנים בחובם הפקרות מסוימת.
באיזו קלות אנו משלימים עם בגידתו של יאיר באשתו, באיזה קלות אנו מדחיקים אותה. האמפתיה ששלו מעורר כלפי יאיר ותרצה מאפילה על הכל, וספק כמה אנשים נתנו בכלל את הדעת על הבגידה.

הסיפור יצר בי חשק לבנות בית משלי, כלומר ממש לבנות, וגם להיבנות, תוך כדי כל התהליך.
לקחת חלק בייצוב, בסיוד ובריצוף.
אני רוצה לשכב בין כותלי הבית החשוף ולהביט בכוכבים. להגיד "שלום בית", ולחכות עד שיענה בחזרה.

תמהתי על סצנת הסיום, על הסמליות שלה. ציפיתי לסוף אחר לגמרי, לכך שיאיר, יהפוך סוף כל סוף לממשיך דרכו של אביו (ובסגירת מעגל זו, ימצא את ביתו). לא ציפיתי לסצנה הברוטלית.
אולם הן סצנת הסיום והן הפרק האחרון לא הורידו ולו מעט מטיב היצירה.

חמישה כוכבים בוהקים,
ספר נהדר.
23 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רץ (לפני חודשיים)
ביקורת טובה לספר מעניין שלא כל כך התחברתי לסיום שלו.
חני (לפני חודשיים)
חמי ז"ל תמיד העמיד כדור עטוף בנייר כסף מנצנץ על הגג בבאר שבע. זה בשביל היונים היה תמיד אומר.
אור סקירה נפלאה ומרגשת לספר
שנכנס ללב בדקויות שבו. בשפה. בפשטות
שהוא מתאר סמלים שכולנו מכירים בכדי להעביר סיפור.
זו דרך נפלאה להיכנס לבית שלך ולברך " שלום בית".
האמירה הזו משתחררת לנו פה אחד כשאנחנו חוזרים
ממסעות בדרך כלל.
כרמליטה (לפני חודשיים)
תודה אור.
חלק מהידע אודות היונאות שאב מאיר שלו מיונאים ששירתו בפלמ"ח, בהגנה ואפילו בצה"ל בתחילת דרכו. מעט מהם (בשמות בדויים) ומסיפוריהם הזכיר בספר.

כדאי לדעת שהשובך בו גודלו היונים בגבעת ברנר, ממלחמת השחרור עד 1957, שוקם והוא עתה אתר מורשת.
בת-יה (לפני חודשיים)
ביקורת מעניינת...
ובאשר ליונים k300 בהתמדה עושה עבודה מצויינת. כשהן שוכחות מזכירים להן והשקט חוזר להרבה זמן.
בחלון שפונה לשמש גם דיסקים עושים עבודה טובה.
Phi (לפני חודשיים)
בשכונות הישנות עדיין שמים שרשראות עם דיסקים, למרות שזה לא באמת מרתיע את היונים.
ביקורת טובה, הסתקרנתי. אחפש ואקרא.
סקאוט (לפני חודשיים)
יופי! לגבי היונים- ממה שאני יודעת אסור להפריע לקן שנבנה. זה מעשה לא טוב. ( גם אם כוונותיך אינן רעות) ולכן טוב שהשלמת עם נוכחות היונים והקן.
מחשבות (לפני חודשיים)
יפה כתבת. ספר נפלא, אחד משבעה רומנים שכולם משכמם ומעלה.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ