סיפור מנדטורי - על מי שהחשיבה את עצמה לנסיכת אנגליה
בשעה שאני נזכר באירוע הדחייה שחוויתי בילדותי, אני מרגיש עצב גדול, לאירוע שעדיין חרוט היטב בזיכרוני.
בקשתי לשחק עם אח ואחות, שהיו שכני בני גילי. התייצבתי ליד דלת ביתם, הקשתי בנימוס והמתנתי, לרגע בו התייצבה בפתח הדלת הילדה הבכורה, יפה בשיערה השחור שגלש מעבר לכתפייה. היא הביטה בי בעוינות והודיעה לי בקרירות מקפיאה, אימא לא מרשה לנו לשחק אתך.
באותה תקופה, שמעתי את אבי אומר לאמי על מרטה קראוס השכנה, שניכר שהייתה פעם יפה, המחשיבה את עצמה לנסיכת אנגליה, אך הקשר שלה לאנגליה נעוץ בעובדה שהתרועעה בחברת קצינים בריטיים בתקופת המנדט, מה שנחשב לאות קין, למי שחייה בשכונת פועלים.
עדיין נצרתי בליבי את העלבון, כשפגשתי אותם שוב, לאחר כעשרים וחמש שנים.
פגשתי בהם כשהגעתי לקופת החולים להביא תרופה לאמי הדועכת, ראיתי את הזוג קראוס פוסעים באטיות, בידיים שלובות, תומכים האחד בשנייה. נציבתי מולם, עצרתי אותם משתאים, הבטתי לתוך עיניהם, לעיניה של מרטה קראוס, ובקשתי להטיח בה מילים קשות, " את ששכבת עם קצינים בריטיים, למי חשבת את עצמך בשעה שזרקת אותי מביתך. האם את שהמטת חרפה על עצמך, מבינה את העלבון שאותו אני נושא בליבי?" ברגע האחרון עצרתי את מילותיי, הבטתי לתוך עיניהם בחמלה, וחשבתי על הסודות והכאב שלי ושלהם. אפשר שלא זיהו אותי, והמשכתי בדרכי.
עדיין נצרתי בליבי את העלבון, כשנזכרתי בהם שוב, לאחר כעשרים וחמש שנים נוספות.
נזכרתי בהם באמצעות הספר לב תל אביב, של נתן שחם המספר על בית דירות בתל אביב בתקופת המנדט הבריטי, בו התגורר בילדותו אבנר עם שכניו שעיצבו את חייו. כעת כשהוא בוגר, הוא מביט אל חייו, מנסה להיזכר בדמותם, לברר את השפעתם עליו, והאופן בו הם עשויים לפענח חידות בחייו.
בתוך הקלחת הפוליטית והתרבותית, בהן נתונה תל אביב, קיימים מאוויים אישיים וקטנוניות אנושית, אביו של אבנר מנסה לבטא את אידיאל היופי באמצעות ציוריו, אך הוא יוותר זיכרון קלוש לאיש שצייר את ביאליק. העלבונות והדחייה, הם אחד מהמרכבים של יחסי האב והבן, כך הרגיש אבנר בשעה שאביו הסתגר עם מודל העירום שלו באטליה ושאג, קחו אותו ממני, הוא מפריע. הוא צייר את פורטרט בנו, ברצון לפייסו, אך הותיר אותו לא חתום. האם יש בכך ביטוי לאכזבת האב מבנו?
הדמות החזקה ביותר של הרומן, היא של בלה זיידמן, הילדה נערה שגרה במרתף הבניין, מה שהעיד על מעמדה הנחות, ועל הרקע ממנו בקשה להימלט, מאב מכה. אבנר החל את גישושי מיניותו, עם בלה הבוגרת ממנו בשנתיים, במשחקי ילדות. בלה די מהר הכירה את אזורי הבילוי התל אביביים, שם הפילה גברים במלכודת רומן מזדמן. אבנר אהב את חוכמת חייה למרות שפתה הבוטה, "הכוס של החברה שלך השתגע." בלה התגלגלה לקצין בריטי, הפכה לאהובתו, ואחר כך התאהבה בערבי באופן שעוררה את זעם הל"חי. האם היא חוסלה בגלל מגעיה עם בריטים וערבים, או בגלל תשוקת שכן אפלה שהפכה לנקמה? בלה בתבונתה הפשוטה והישירה ובטוב ליבה, המחישה לאבנר כי הדחייה והעלבון שחוותה משכניה, הפכו לכמיהה לאהבת אמת. אבנר היה איש סודה, אך לא היה בו האומץ לאהוב נערה שסביבתה העניקה לה אות קין, כמושחתת על שהעזה להשתמש במיניותה כאמצעי הישרדות ולהתאהב במי שהוגדרו כאויבים ובכך להמיר שנאה באהבה.
הספר הזה עוסק בזיכרון תקופה אחרת, מספר את סיפורם של אנשים שגרו יחד באותו בניין, הם היו דומים ולעתים חלוקים באמונות הגדולות שלהם, שלא פעם התגלו כסיסמאות נבובות, שגרמו לצעירים לבקש להיות חלק מחלום גדול, אליו הם נותבו בכדי להוות האוונגרד והאנרגיה הנדרשת לביצוע מהפכות גדלות. לצד החלומות הגדולים, היו מאוויים אישיים, חלומות לקרבה, לאהבה, למימוש מיניות. החושניות בספר מרתקת, מושכת לעולמות תשוקה, דחייה ומבוכה. הספר הזה מעניק ממד אנושי לחלום הציוני, לעובדה שמדובר בבני אדם בשר ודם, חזקים וחלשים בו בעת, משתוקקים, אוהבים ונוחלים אכזבות, ולעתים קרובות הם משלמים את מחירי החלומות.
נתן שם, שהלך לעולמו לפני מספר שבועות, יודע לספר סיפור מורכב וחכם, הכתוב בשפה משובחת, על אידאולוגית גדלות, סופרים וציירים, סודות ישנים המבקשים להתפענח, אהבות נעורים מרגשות, המתחברות לאהבות בוגרת ומסעירות, בניסיון לגשר על החמצות חיים. הספר הזה הוא על זיכרון והאופן בו אדם מביט לחייו ובחלוף השנים מנסה להתפייס. סיפור מרגש לעולם ולאנשים שהיו ואינם.
טינה יוקדת חשתי למי שעלבה בי בילדותי. בחלוף השנים מחלתי והתפייסתי אתה. כעת אני מביט באופטימיות, לדלת האחת שנסגרה בפני בילדותי, ויצרה בקרבי מוטיבציה לפתיחת דלתות אחרות.











![האיצחקיה [מהדורת 2025]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers102/1026434.jpg?v=1772888315070)





