ביקורת ספרותית על הדס - רומן היסטורי מאת אסתר פיין

---

המנצחים כותבים את ההיסטוריה, כך נהוג לומר.
האמנם?
בואו נבדוק את סיפורם של המכבים: המרד נגד היוונים זכה להצלחה מדהימה, המעטים ניצחו את הרבים, ואף כתבו את ההיסטוריה, כדרכם של מנצחים ב"ספר המכבים".
עד כאן עובד, לא?
אלא ש...
ספר המכבים הוא אחד מ"הספרים החיצוניים", הספרים שלא נכנסו לתנ"ך.
המקור העברי שלו אבד, ובמשך שנים רבות, עד שתורגם מחדש לעברית, יהודים לא הכירו אותו.
מה כן נכתב על גבורתם של המכבים במקורות היהודיים?
מעט מאוד...
אזכורים קצרים פה ושם.
התשובה המפורסמת של הגמרא לשאלה "מאי חנוכה" - כוללת אזכור תמציתי לחשמונאים ופירוט נס פך השמן - אותו פך שמן טהור יחיד שהספיק לשמונה ימים.
המנצחים, אם כן, כותבים את ההיסטוריה...
אבל מסתבר שלא תמיד הם יכולים להכניס אותה לקאנון.

האם הושכחה גבורת המכבים בכוונת מכוון, בכדי למנוע ממנה מלהפוך להשראה למרידות נוספות שתוצאותיהן הטרגיות נלמדו בתקופת המרד הגדול ומרד בר-כוכבא?
או בשל זיקתם של החשמונאים לצדוקים?
או אולי בשל הכעס על כך שלקחו לעצמם את כס המלוכה השמור על פי המסורת לבית דוד?
ושמא אין פה כל השכחה מכוונת אלא צירוף נסיבות מצער, ואפשר להיתלות בעקבות סיפורי הגבורה המבצבצים פה ושם בספרות היהודית הקאנונית כדי להניח שלא היה ניסיון מכוון להשכיח אותה?
כך או כך, ברור שלא מספיק לנצח ולכתוב את ההיסטוריה.
צריך עוד גורמים כדי להיכנס אליה.

ויש גם מקרים הפוכים.
בר כוכבא, מכירים?
כולם יודעים מי היה בר כוכבא כמובן...
" איש היה בישראל,
בר כוכבא שמו.
איש צעיר גבה קומה,
עיני זוהר לו.
הוא היה גיבור,
הוא קרא לדרור,
כל העם אהב אותו,
הוא היה גיבור! "

המנצחים כותבים את ההיסטוריה?
והלא בר-כוכבא הובס, המרד שלו דוכא באופן אכזרי...
אם המנצחים כותבים את ההיסטוריה, איך נכתב השיר הזה?
במקורות היהודיים נמצא יחס אמביוולנטי כלפי בר כוכבא והמרד שלו.
מצד אחד - רבי עקיבא האמין בו וראה בו משיח, הוא מצטייר במקורות כגיבור יוצא דופן.
מצד שני - סופו, ככל הנראה מעיד עליו... וסיפורים מאוחרים כבר מייחסים לחז"ל עצמם את הריגתו בשל היותו משיח שקר.
משיח שקר או משיח כושל, היחס אל בר כוכבא היה, כאמור, אמביוולנטי.
מי שיקרא את "רבי עקיבא" של הרב ד"ר מאיר להמן - יהודי אורתודוכסי בן המאה ה-19, יקבל הצצה לדמותו המאוד אמביוולנטית של בר-כוכבא במסורת היהודית רגע לפני שהוא הופך לגיבור שקרא לדרור.

ומה לגבי המרד הגדול?
זה שמתואר בהרחבה אצל יוספוס פלאביוס?
היחס אליו במקורות היהודיים אמביוולנטי, אם לא שלילי לחלוטין.
רבן יוחנן בן זכאי יצא מירושלים על אפם ועל חמתם של הקנאים, מחוללי המרד, וביקש מהקיסר את יבנה וחכמיה.
אי קטן של יהדות בחסות רומית, בלב המרד הגועש מסביב.
מצדה? במקורות היהודיים הקאנוניים אין לה זכר.

אז מי כותב את ההיסטוריה?
המנצחים אולי כותבים אותה...
אבל אין מי שימנע מצאצאיהם של המובסים לכתוב אותה מחדש.

התנועה הציונית שקמה על רקע של התעוררות לאומית באירופה ינקה אמנם מן המקורות היהודיים כפי שמעיד עליה שמה - "ציונות" מלשון "ציון" שמה המקראי של ירושלים המיטונימית לארץ ישראל שהיא בירתה.
אבל התנועה הציונית בחרה לה בקפידה באלו מקורות היא מעוניינת ובאלו לא.
המכבים הועלו על נס ולצדם מורדי המרד הגדול שהסתיים בחורבן בית המקדש. מיתוס מצדה לא נזכר כלל במקורות היהודיים... אבל יוסף בן מתיתיהו, בוגד או לא, גוייס בכדי להחדיר את הסיפור הזה למורשת של העם היהודי המתעורר עם "שנית מצדה לא תיפול!". ובר כוכבא? בר כוכבא הפך לגיבור. המשך ישיר למכבים ולאנשי מצדה.
חרות או מוות.
שאיפות לאומיות.
הלאה העבר הגלותי, היהודי הכופף את ראשו אל מול הגוי, יש לנו מורשת לאומית גאה ואם צריך - אפשר לכתוב אותה מחדש.

הרומן "הדס" נכתב אמנם בסוף שנות השמונים, ולא בתחילת ימיה של הציונות, אך הרוח שתיארתי לעיל בהחלט מפעמת בו.
הדס היא נערה מכפר גלילי קטן הלוקחת חלק במאורעות המרד הגדול.
המורדים מתוארים בספר בחיוב, הם אנשים מוסריים, גיבורי עמם, השואפים לחרות משלטון אכזרי ובלתי צודק.
יבנה מוזכרת לרגע בספר, כאופציה למילוט שנדחית מיד.
כי חיים תחת שלטון הרומאים אינם שווים שיחיו אותם.
יוסף בן מתיתיהו הוא כמובן בוגד, והלוחמים ילחמו עד מוות ויפלו על חרבם אם יהיה צורך. חרות או מוות.
רק הדס תישאר כדי לזכור ולהזכיר.
כדי לספר.
כדי לוודא שההיסטוריה לא תיכתב בידי המנצחים. לפחות לא רק בידיהם.

על אף האנרכוניזם הניכר מדי פעם בתיאור מחשבותיה של הדס, המספרת, הסופרת עשתה מאמץ ניכר להתאים את צורת חשיבתה וכמובן את תיאורי החיים והדמויות לתקופה בה מתרחש הספר.
(האנרכוניזם הוא כנראה בלתי נמנע ברומנים היסטוריים המסופרים מנקודת מבט נשית ומעוניינים לתת לדמויות הראשיות מקום מרכזי בעלילה, מרכזי יותר מכפי שהיה ניתן לנשים לאורך רוב ההיסטוריה...)
לקחתי אותו מהספריה כחומר קריאה מתאים לתשעה באב לילדים.
חזרתי אליו אחרי שנים, הוא היה אהוב עלי מאוד בילדות.
בתחילה התאכזבתי...
הוא היה נראה לי פשטני, האנרכוניזם צרם לי, הדמויות היו שטוחות...
המשכתי לקרוא ונשאבתי אליו.
אל סופו הנורא והבלתי נמנע, אל תהליך ההתפרקות והמוות.
על רקע הכנרת, אותה הכנרת עד היום.
כן, הזלתי דמעה או שתיים בסוף. שוב.

במרד הגדול הובסו היהודים ושילמו על כך מחיר יקר.
אבל לפעמים, לפעמים למרות שנוצחנו אנחנו כותבים את ההיסטוריה.
מדוייקת או לא, זה בכלל משנה?

» ביקורות נוספות של רויטל ק.
» ביקורות נוספות על הדס - רומן היסטורי