ביקורת ספרותית על הדס - רומן היסטורי מאת אסתר פיין
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 2 באוגוסט, 2018
ע"י רויטל ק.


המנצחים כותבים את ההיסטוריה, כך נהוג לומר.
האמנם?
בואו נבדוק את סיפורם של המכבים: המרד נגד היוונים זכה להצלחה מדהימה, המעטים ניצחו את הרבים, ואף כתבו את ההיסטוריה, כדרכם של מנצחים ב"ספר המכבים".
עד כאן עובד, לא?
אלא ש...
ספר המכבים הוא אחד מ"הספרים החיצוניים", הספרים שלא נכנסו לתנ"ך.
המקור העברי שלו אבד, ובמשך שנים רבות, עד שתורגם מחדש לעברית, יהודים לא הכירו אותו.
מה כן נכתב על גבורתם של המכבים במקורות היהודיים?
מעט מאוד...
אזכורים קצרים פה ושם.
התשובה המפורסמת של הגמרא לשאלה "מאי חנוכה" - כוללת אזכור תמציתי לחשמונאים ופירוט נס פך השמן - אותו פך שמן טהור יחיד שהספיק לשמונה ימים.
המנצחים, אם כן, כותבים את ההיסטוריה...
אבל מסתבר שלא תמיד הם יכולים להכניס אותה לקאנון.

האם הושכחה גבורת המכבים בכוונת מכוון, בכדי למנוע ממנה מלהפוך להשראה למרידות נוספות שתוצאותיהן הטרגיות נלמדו בתקופת המרד הגדול ומרד בר-כוכבא?
או בשל זיקתם של החשמונאים לצדוקים?
או אולי בשל הכעס על כך שלקחו לעצמם את כס המלוכה השמור על פי המסורת לבית דוד?
ושמא אין פה כל השכחה מכוונת אלא צירוף נסיבות מצער, ואפשר להיתלות בעקבות סיפורי הגבורה המבצבצים פה ושם בספרות היהודית הקאנונית כדי להניח שלא היה ניסיון מכוון להשכיח אותה?
כך או כך, ברור שלא מספיק לנצח ולכתוב את ההיסטוריה.
צריך עוד גורמים כדי להיכנס אליה.

ויש גם מקרים הפוכים.
בר כוכבא, מכירים?
כולם יודעים מי היה בר כוכבא כמובן...
" איש היה בישראל,
בר כוכבא שמו.
איש צעיר גבה קומה,
עיני זוהר לו.
הוא היה גיבור,
הוא קרא לדרור,
כל העם אהב אותו,
הוא היה גיבור! "

המנצחים כותבים את ההיסטוריה?
והלא בר-כוכבא הובס, המרד שלו דוכא באופן אכזרי...
אם המנצחים כותבים את ההיסטוריה, איך נכתב השיר הזה?
במקורות היהודיים נמצא יחס אמביוולנטי כלפי בר כוכבא והמרד שלו.
מצד אחד - רבי עקיבא האמין בו וראה בו משיח, הוא מצטייר במקורות כגיבור יוצא דופן.
מצד שני - סופו, ככל הנראה מעיד עליו... וסיפורים מאוחרים כבר מייחסים לחז"ל עצמם את הריגתו בשל היותו משיח שקר.
משיח שקר או משיח כושל, היחס אל בר כוכבא היה, כאמור, אמביוולנטי.
מי שיקרא את "רבי עקיבא" של הרב ד"ר מאיר להמן - יהודי אורתודוכסי בן המאה ה-19, יקבל הצצה לדמותו המאוד אמביוולנטית של בר-כוכבא במסורת היהודית רגע לפני שהוא הופך לגיבור שקרא לדרור.

ומה לגבי המרד הגדול?
זה שמתואר בהרחבה אצל יוספוס פלאביוס?
היחס אליו במקורות היהודיים אמביוולנטי, אם לא שלילי לחלוטין.
רבן יוחנן בן זכאי יצא מירושלים על אפם ועל חמתם של הקנאים, מחוללי המרד, וביקש מהקיסר את יבנה וחכמיה.
אי קטן של יהדות בחסות רומית, בלב המרד הגועש מסביב.
מצדה? במקורות היהודיים הקאנוניים אין לה זכר.

אז מי כותב את ההיסטוריה?
המנצחים אולי כותבים אותה...
אבל אין מי שימנע מצאצאיהם של המובסים לכתוב אותה מחדש.

התנועה הציונית שקמה על רקע של התעוררות לאומית באירופה ינקה אמנם מן המקורות היהודיים כפי שמעיד עליה שמה - "ציונות" מלשון "ציון" שמה המקראי של ירושלים המיטונימית לארץ ישראל שהיא בירתה.
אבל התנועה הציונית בחרה לה בקפידה באלו מקורות היא מעוניינת ובאלו לא.
המכבים הועלו על נס ולצדם מורדי המרד הגדול שהסתיים בחורבן בית המקדש. מיתוס מצדה לא נזכר כלל במקורות היהודיים... אבל יוסף בן מתיתיהו, בוגד או לא, גוייס בכדי להחדיר את הסיפור הזה למורשת של העם היהודי המתעורר עם "שנית מצדה לא תיפול!". ובר כוכבא? בר כוכבא הפך לגיבור. המשך ישיר למכבים ולאנשי מצדה.
חרות או מוות.
שאיפות לאומיות.
הלאה העבר הגלותי, היהודי הכופף את ראשו אל מול הגוי, יש לנו מורשת לאומית גאה ואם צריך - אפשר לכתוב אותה מחדש.

הרומן "הדס" נכתב אמנם בסוף שנות השמונים, ולא בתחילת ימיה של הציונות, אך הרוח שתיארתי לעיל בהחלט מפעמת בו.
הדס היא נערה מכפר גלילי קטן הלוקחת חלק במאורעות המרד הגדול.
המורדים מתוארים בספר בחיוב, הם אנשים מוסריים, גיבורי עמם, השואפים לחרות משלטון אכזרי ובלתי צודק.
יבנה מוזכרת לרגע בספר, כאופציה למילוט שנדחית מיד.
כי חיים תחת שלטון הרומאים אינם שווים שיחיו אותם.
יוסף בן מתיתיהו הוא כמובן בוגד, והלוחמים ילחמו עד מוות ויפלו על חרבם אם יהיה צורך. חרות או מוות.
רק הדס תישאר כדי לזכור ולהזכיר.
כדי לספר.
כדי לוודא שההיסטוריה לא תיכתב בידי המנצחים. לפחות לא רק בידיהם.

על אף האנרכוניזם הניכר מדי פעם בתיאור מחשבותיה של הדס, המספרת, הסופרת עשתה מאמץ ניכר להתאים את צורת חשיבתה וכמובן את תיאורי החיים והדמויות לתקופה בה מתרחש הספר.
(האנרכוניזם הוא כנראה בלתי נמנע ברומנים היסטוריים המסופרים מנקודת מבט נשית ומעוניינים לתת לדמויות הראשיות מקום מרכזי בעלילה, מרכזי יותר מכפי שהיה ניתן לנשים לאורך רוב ההיסטוריה...)
לקחתי אותו מהספריה כחומר קריאה מתאים לתשעה באב לילדים.
חזרתי אליו אחרי שנים, הוא היה אהוב עלי מאוד בילדות.
בתחילה התאכזבתי...
הוא היה נראה לי פשטני, האנרכוניזם צרם לי, הדמויות היו שטוחות...
המשכתי לקרוא ונשאבתי אליו.
אל סופו הנורא והבלתי נמנע, אל תהליך ההתפרקות והמוות.
על רקע הכנרת, אותה הכנרת עד היום.
כן, הזלתי דמעה או שתיים בסוף. שוב.

במרד הגדול הובסו היהודים ושילמו על כך מחיר יקר.
אבל לפעמים, לפעמים למרות שנוצחנו אנחנו כותבים את ההיסטוריה.
מדוייקת או לא, זה בכלל משנה?
25 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רויטל ק. (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
תודה עמיחי, אכן הצליח:)
עמיחי (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
רויטל, איזה יופי של דיון התפתח כאן. הצליח לך. :-)

נדמה לי שרץ התכוון לומר שריב"ז וחבריו התעשתו לאחר החורבן ובנו מוקדי מוטיבציה דתית חדשים במקום המקדש - עשיית מצוות ולימוד תורה (צירפתי את דבריו לדברייך).

אני מסכים עם מה שכתבת על מרד בר-כוכבא. כנראה שהיה פרק זמן שבו היה נראה שלמרד יש סיכוי ריאלי להצליח.
רויטל ק. (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
תודה רץ.
מן הסתם לא פתחתי בדוגמה הזו מכיוון שאינני שותפה לפרשנות שלך לסיפור...
ולא חושבת שיש לנו עדויות היסטוריות מספיקות כדי לקבוע לכאן או לכאן.
(מה גם שחיפשתי דוגמאות הפוכות... בהן המנצחים לא הצליחו להנציח את ההיסטוריה באופן בו רצו).
לגבי רבן יוחנן בן זכאי - הוא אכן חיפש אלטרנטיבות לקרבנות ועבודת המקדש, שכן אלו לא היו בנמצא עוד. לא מסכימה לקביעה שהוא החליף אותם בהגות. פעמים רבות הם הוחלפו במצוות מעשיות.
גם לא חושבת ששורש המחלוקת בין תומכי בר כוכבא למתנגדיו קשור להתנגדות או תמיכה בהקמת המקדש, אלא בשאלה הפרקטית בדבר סיכויי ההצלחה והמחיר שכשלון יגבה.
רץ (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
רויטל ק. כל הכבוד- איזה פתיח נפלא לדיון על ההיסטוריה בכלל ושל המנצחים בפרט, למה בעצם לא נתחיל מדויד שהצליח ללכלך על שאול בצורה יוצאת דופן? אבל לדעתי המנצחים האמתיים שכתבו את ההיסטוריה היהודית, היו תלמידיו של יוחנן בן זכאי, שהחליפו בהצלחה רבה תרבות של מדינה והקרבת קורבנות במקדש, ביהדות רוחנית, שבה ההגות היא המוקד הרעיוני. אלא מה במרד בר כוכבא נוצרה ראקציה, חזרה לוויכוח בין שתי האסכולות, בין תלמידו של בן זכאי לרבי עקיבא, ושוב ניצחה, או הוכיחה את עצמה גישת יוחנו בן זכאי.

בעת החדשה קרה דבר מעניין, חזרנו לגישת היהדות המבוססת על לאומיות, מונח מודרני, ומדינה. העניין היא בעובדה שאנחנו חיים היום שוב את אותו וויכוח בין יהדות ללא ציונות, ובין יהדות שבסיסה מולדת ולאומיות, ובין ישראליות שמבקשת להיות ללא דתיות.

לכן ספרים מסוג הדס, האם הם תמימים, או שנועדו לחזק נרטיב ציוני מסוים?

בכול מקרה הביקורת שלך יוצרת עניין בדיון הרלוונטי להווה שלנו.
רויטל ק. (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
תודה Phi
(בהקשר הזה להגיד "היהודים" זה קצת בעייתי, כי איזו אסכולה יהודית... הקנאים? חז"ל?...)
Phi (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
סקירה מצוינת, תודה.
אפשר להניח שהאירועים ההיסטוריים קיבלו משמעויות חדשות (ואולי גם "שיפוצים") עם הזמן ועם השינוי בערכים. מה גם שיש מי שיגידו שהיהודים הם המנצחים האמיתיים כי אנחנו התרוממנו מהשפל בעוד שהרומאים ירדו מגדולתם. אבל זה עניין של השקפה.
רויטל ק. (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
תלוי כמה עתיקה ההיסטוריה הזאת...
אנחנו כבר חיים בעידן שחלק מההיסטוריה שלו מתועד במצלמות וידאו.

וגם - התייחסתי פה למונח "היסטוריה" באופן הכי מרחיב שלו, שכולל גם מיתוסים והתייחסויות תרבותיות שמלכתחילה אין להן כל מחוייבות להיסטוריה.
כלומר, סופרים ואנשי הגות שאינם היסטוריונים עושים לפעמים שימוש מודע בסיפורים היסטוריים כדי לעצב מיתוס או רעיון, שאף היסטוריון לא היה חותם עליו.
ולפעמים, המיתוסים האלו מחלחלים אל הציבור הרבה יותר מאשר ההיסטוריה ה"רשמית".
yaelhar (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
מסכימה מאד למה שכתבת.
ההיסטוריה היא מאגר המיתוסים שלנו. וגם מיתוסים אינם חיים לנצח. מהדוגמאות שהבאת עולה השונות בה אנחנו מתייחסים, בתקופות שונות, למיתוסים: סיפור מצדה הוא דוגמה נהדרת (וגם בר-כוכבא, המכבים, המרד ועוד)

גם אני בטוחה שלו היתה מצלמה מצלמת ומקליטה אירועים היסטוריים מכוננים, הסרט לא היה דומה כלל למה שאנחנו מפרשים היום.
רויטל ק. (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
תודה עמיחי, בהחלט, הצגתי את זה כאחת האופציות.
רויטל ק. (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
יעל, אולי אם כשאומרים "המנצחים" מתכוונים לדעות ורעיונות מסויימים...
אבל עיקר העניין הוא, שההיסטוריה דינמית. סיפורים היסטוריים יכולים להיתפס בצורות שונות עם חילופי הזמן, האופנה והערכים.
הם יכולים להישכח או להיות מועלים על נס בתקופות שונות.
והם גם מתמלאים בתכנים וברעיונות חדשים, לפעמים זרים להם... לא בטוחה שהמכבים וראשוני הציונים, או קנאי בית שני באמת היו מסתדרים כ"כ טוב אם היו נפגשים פנים אל פנים, אבל לאמץ אותם כמיתוס ולהחדיר לתוכו רעיונות שהיו אז מודרניים - למה לא.
רויטל ק. (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
תודה זשל"ב, לי וקצר ולעניין:-)
רויטל ק. (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה כרמליטה
(את מהאנשים שכשהם אומרים "אמשיך להרהר בהן" אני יודעת שאת מתכוונת לזה, ועוד תחזרי עם תובנות:-))
עמיחי (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
עוד משפט על המכבים -
אני חושב שניצחון המכבים לאו דווקא "הושכח" אלא פשוט התפוגג עם חלוף מדינת החשמונאים. אולי הסיפור בכללותו שרד בזכות המנהג העממי להדליק נר או נרות לזכר ימי הזוהר, ולכן דווקא מוטיב הנרות והאור הובלט ברוב הדורות.
לציונות כתנועה לאומית היה עניין להבליט ולהעצים מחדש את הגבורה הלאומית.
yaelhar (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
המנצחים כותבים את ההיסטוריה כשהם מנצחים.
הביקורת מעניינת מאד.
קצר ולעניין (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
"המנצחים אולי כותבים את ההיסטוריה,
אבל אין מי שימנע מצאצאיהם של המובסים לכתוב אותה מחדש" - לפנתיאון.
עמיחי (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
פשששש... רויטל! מרתק. תודה רבה.
לי יניני (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
סקירה מקסימה. תודה
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
סקירה מעניינת!
כרמלה (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
יופי של סקירה. תודה רוויטל.
העלת מחשבות ותהיות יפות.
אמשיך להרהר בהן.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ