ביקורת ספרותית על אופוריה מאת לילי קינג
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 11 ביולי, 2018
ע"י אורי רעננה


נתחיל בחידה, מה הקשר בין הספר "אופוריה" לשמורת הטבע חצבה?
התשובה תינתן בהמשך.
זהו רומן הנשען על חייה של האנתרופולוגית מרגרט מיד שחקרה את החיים של השבטים בסמואה המשוונית. המייחד את מרגרט הוא פיתוח טכניקת מחקר "גריד", שמאפשרת הצלבה של מידע.
היא התפרסמה בספר "מין ומזג בשלוש חברות פרימיטיביות" המדבר על דחיית הנישואים וחיי מין חופשיים בחברות אלו. ספריה התקבלו בתדהמה בחברה השמרנית של תחילת המאה העשרים וברבות הימים, הפכו לדגל של התנועה הפמיניסטית.
הספר כתוב כיומן רב משתתפים, שלה ושל חבריה למסע, שניים מהם היו בעליה בחיים.
בספר מתוארת עבודת מחקר שבה החוקר מעורב בחיי השבט ומשפיע על חייו. הילדים מקבלים ניירות ומציירים, ולפעמים הופכת החוקרת לגננת שלהם.
בדרך זאת היא קונה את אמונם, והם נפתחים אליה. מאידך, עולה הבעיה כמה דברים אלו משפיעים על המידע שהיא מלקטת?
האם היא באמת השילה את מערכת החשיבה ה"מערבית" כדי לעמוד ולקבל את עולמם של השבטים?
ועכשיו לפתרון החידה.
בשמורת חצבה, ערך פרופסור אמוץ זהבי ז"ל מחקר על אוכלוסיית הזנבנים. אלו הם ציפורים בעלי זנב גדול יחסית שמשמש אמצעי לתקשורת עם הסביבה.
המחקר של זהבי מרתק, כי הוא מצביע על מנגנון חברתי של שליטה באמצעות נתינה. כלומר "אם אני נותן לך, סימן שאני חזק ואתה חייב לי". התחרות אם כן היא על "מי נותן יותר". נדמה שמודל כזה קיים בבתי כנסת ובכל קהילת תורמים למוסד כלשהו.
הבעיה במחקר הייתה ניסויים שבהם הוא סיפק מזון בצורה פעילה ובדק את התנהגות הקבוצה. בעצם התערבותו הוא הפך לצ'יף של הזנבנים. ודבר זה מנע ממנו יכולת התבוננות על מצבי ביניים כמו תגובה של הקבוצה ופרטים בה לאיום או מחסור.
גם הספר מתאר מצבים שרק התערבות ו"שוחד" מאפשרים את המחקר. אחרת, מצויים גיבורנו בערפל.
זאת הסיבה גם לתחושת הניכור שלי במוזיאונים אנתרופולוגיים. ראיתי מסכות, רקמה, חניתות ועוד פריטים כאלו, ואמרתי לעצמי: נקודת מבטי אינה נוגעת ומבינה את השבט והאנשים שמיוצגים לכאורה על ידי פריטים אלו.
הספר גם לא מתיימר להציג תובנות מחקריות אלא מין רגע "הארה מלאכותית" בעיניה של גברת מיד בזמן מסוים.
אני בטוח כי הכותבת לא בקרה במקומות ה"עבודה" של חוקרים אלו, ולכן אין בתיאוריה כל משהו אישי, ייחודי שמאפשר לי הקורא, להיאחז בעלילה, סתם הרגשתי מציצן.
כל השאר הופך ליומן של מטיילים שניתן למצוא אצל המוצ'ילרות שלנו בטיולים אחרי הצבא.
8 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ