אני מאוד אוהבת את הסדרה "מלח מים" לפרוזה עברית מ"בית פרדס". הסדרה נותנת במה לכותבים שמספרים סיפור בקולם. הכתיבה של הסופרים הללו בדרך-כלל בוסרית ובגובה העיניים. לי זה קצת מזכיר "אורז מלא" שהסירו ממנו רק את הקליפה החיצונית ושאר השכבות נותרו. כך גם סדרת "מלח מים", היא אומנם מלווה על ידי עורכים, אך אותם עורכים מציעים, מסירים את הלא אכיל, ומה נשאר? לב ליבו של הסיפור עבור הקורא.

מיכל קירזנר-אפלבוים עורכת ומתרגמת, ומסתבר שזה ספרה השלישי היוצא לאור. העלילה בספרה הנוכחי חושפת גילוי אישי לא פשוט, נוגע ללב ומטלטל.

לאחר פטירתו של אביה המאמץ, התעורר במיכל רצון עז לחפש את הילדים הנוספים של אביה הביולוגי, שנטש את הארץ וחי בארצות-הברית. ניסיונותיה כשלו, ולכן היא החליטה להמשיך את הסיפור עצמאית, על-פי דמיונה, בתקווה שהכתיבה תהווה עבודה נחמה והתמודדות עם הסוד.

הספר חולק לשלושה חלקים והוא מתחיל מהסוף...

באמצע החיים, ליאת בת חמישים סופרת הצללים, מגלה שיש לה אחות בשם יעל בריקמן, המתגוררת בארצות-הברית, ונולדה בעקבות רומן שאביה הביולוגי ניהל מחוץ למסגרת הנישואין.

לסופרת הצלליים יש מורת דרך, ילדה קטנה ברקע שמאירה את דרכה, ויש יגידו שזהו קולו של התת-מודע. אולי? שתיהן: הסופרת והילדה מנהלות ביניהן דו-שיח לאורך העלילה.

עמוד 103:
"את חופרת אומרת הילדה. אני רוצה ללכת לפנים, להתקדם, לא לרדת לעומק.
זה מפני שאת ילדה, אומרת האישה.
לא! זה מפני שאת פחדנית, אומרת הילדה. תצאי כבר מהבית שלך, אני נחנקת פה. כל הזמן בין ארבעה קירות. את לא זוכרת מה שדוקטור סוס אמר? אם יוצאים, מגיעים למקומות נפלאים, הגיע הזמן תצאי כבר.
צריך להתארגן לזה, אומרת האישה.
את כזאת מרובעת אומרת הילדה, מקובעת. שום דבר לא ספונטני בחיים שלך. מרוב תכנונים עובר החשק לחיות. אני נותנת לך חמש דקות לכתוב רשימה של דברים שאת רוצה לקחת, ואחר-כך אנחנו יוצאות לדרך.
אבל לאן? שואלת האישה, והילדה חורצת לשון ועונה: לא מגלה לך ולא מגלה לך."

תוך כדי כתיבה נחשפים סודות על משפחה שהתפרקה...

עשרה ילדים היו לשמואל ואדלה. שניים: יואל ואפרים עלו ארצה והפכו לחלוצים. ארבעה נותרו בפולין וארבעה נוספים עלו לארץ עם הוריהם. המשפחה התגוררה בקרית חיים והחיים כאן הטיבו איתם. המשפחה שיכנה סטודנטים בביתם, שמואל היה חביב על הבריות, עבד כצבע ואדלה טיפלה בבית ובילדים.

זמן מה לפני פלישת גרמניה הנאצית לפולין, האחים שנותרו בפולין הוזהרו ונתבקשו להצטרף למשפחה בארץ. למרות האזהרות האחים התעקשו ונותרו בפולין. רק אהרון נמלט ברגע האחרון מפולין, והצטרף לבריגדה היהודית באיטליה. עמנואל הצליח להימלט לרוסיה וגורלם של אסתר, לייזר ומשפחתו לא נודע. החיפושים אחרי האחרים העלו חרס בידו של אהרון, עד שפתאום נודע על לייזר שהסתובב במחנה העקורים...
האם אהרון הצליח למצוא את לייזר?
מה קרה לא כל המשפחה?
כיצד המידע על המשפחה משתלב עם מפגש האחיות?

העלילה מגוללת לקורא בהתלבטויות וחוויות ומעלה שאלות רבות.

כמו בעמוד 64:
"-מה לדעתך הכי חשוב בחיים? שואלת האחות את האישה.
-החיים הכי חשובים. צריך לחיות, לחיות נכון וטוב, וזה קשה כל כך.
-אם לא נצליח, אפשר אולי לקוות שנשתפר בגלגול הבא, בחיים שאחרי המוות.
-אני לא מאמינה בחיים שאחרי המוות, הם לא מטרידים אותי, מטריד אותי יותר המוות שלפני סוף החיים. להיות מת-חי, אין דבר מפחיד יותר....."
(גם אותי לעיתים מטריד המוות שלפני הסוף... מפחיד להיות מתה-חיה ...)

אהבתה של מיכל קירזנר-אפלבוים לספרים ניכרת בכתיבה, והיא מצליחה להרקיד את המילים בפני הקורא על גבי הנייר.

לדעתי, התרגום של שם הספר לאנגלית הרבה יותר מתאים במקרה הנוכחי.

מצפה לכם ספר קטן, כתוב טוב, אישי, מטלטל, כואב ומעורר מחשבות.

בשורה התחתונה:
"יהיה בסדר אומר החוקר. זה כואב כשלא יודעים ועוד יותר כשיודעים" (עמוד 134)
משפט שתמיד נכון... ולא לחינם נאמר "מרבה ידע מרבה מכאוב"

אני מקווה ומאחלת שבעזרת כתיבת הספר הנוכחי, מיכל תצליח להתמודד עם הסוד והגומחה שהתגלתה במשעול חייה.

מומלץ? כן... לא לכל אחד.

לי יניני

פרדס- הוצאה לאור, פרוזה מקור, 195 עמודים, 2018 (סדרת מלח מים)