ביקורת ספרותית על הדרך אל הניצחון : לוחמים יהודים בדיוויזיה הליטאית ה-16, 1942-1945 מאת ישראל רודניצקי
ספר בסדר

---

לכל החברים שלומות,
הדרך אל הניצחון נכתב כדרך ספרות הזיכרון המזרח אירופאית מבלי שיהיה בספר תוכן ממשי והוא בנוי בעיקר על זכרונות של לוחמים ולוחמות יהודים ממוצא ליטאי אשר למזלם הגדול הצליחו להמלט מארצם
בזמן הפלישה הגרמנית לארצות הבלטיות .
אבל בואו נתחיל בהתחלה ונתקדם אט אט במסלול של הדביזיה ה-16 , מיום הקמתה בסביבות חורף 1942.

המדינות הבלטיות , ליטא, לטביה ואסטוניה נמסרו לשליטה סובייטית בהסכם ריבנטרופ- מולוטוב באוגוסט 1939, ימים אחדים לפני הפלישה הגרמנית לפולין בספטמבר 1939.
במדינות הבלטיות גרה אוכלוסיה יהודית עתיקת יומין והעיר המפורסמת ביותר שם היא וילנה שנקראה בחיבה על ידי יהודיה ״ ירושלים ד׳ליטא״.( גרו בה מעל 200.000 יהודים).
הפלישה הסובייטית לארצות הבלטיות התקבלה בהתנגדות אוכלוסייתן הנוצרית בזמן שיהודי המדינות הבלטיות , בחלקם קומוניסטים אדוקים, הצטרפו די בשמחה לשילטון החדש שאמור היה להביא עמו שוויון זכויות
למיעוט היהודי שדי סבל תחת השילטון העצמאי של המדינות האלה שזכו בעצמאותן לאחר מלחמת העולם הראשונה ומעמדן נקבע בהסכם פריז ב1919-20.
אולם שמחת היהודים היתה קצרה ופלישת הגרמנים ותחילת מבצע ברברוסה גרם לבהלה ולבריחה המונית של יהודים מהמדינות הבלטיות לתוך גבולות ברה״מ כשחלקם מגיעים אף לארץ ישראל דרך הגבול הדרומי של ברה״מ דרך איראן ועד לפלסטינה.
יהודי המדינות הבלטיות במיוחד גברים ונשים צעירות בחלקם קומוניסטים ובחלקם צעירים שידיעות על השואה התחילו לזרום אליהם וחששם לקורות משפחתם והדאגה לשלומם העסיק אותם רבות.
בתחילה הסובייטים סירבו לגייסם, אולם כאשר מצבו של הצבא האדום הלך והתערער , נאלצו. הרוסים לגייס מכל הבא ליד וכך הוקמה הדיביזיה ה16 , שהרכבה האנושי התבסס על שליש יהודים, שליש באלטים ושליש רוסים. רב היהודים שרתו ברמת החיילים כאשר בהמשך הם מתחילים לטפס בסולם הדרגות.
הדיביזיה כללה בסביבות ה15000 חיילים, היו בה שתי חטיבות רגלים, חטיבת תותחים ושרותים אחרים כולל בית חולים נייד וכוחות רפואה למיניהם.
בתחילת המעורבות של הדביזיה בקרבות היא סבלה מאבדות כבדות של פצועים והרוגים, וכך לאורך התקדמות הדיביזיה בדרך לים הבאלטי ירד מספר היהודים ועלה מספר הבאלטים גם כתוצאה מאובדן רבים בקרבות וגם מכיוון שכח אדם גוייס מכל הבא ליד להשלמת פערים.
כאמור אין זה ספר עיוני רגיל והוא יותר מהווה ספר זיכרון כאשר החיים מספרים על חבריהם הנופלים. הספר גם איננו מתאר מהלך של קרבות אלא סיפורים אישיים של הלוחמים וספורי גבורה של הנופלים.
ברצוני להאיר כמה נקודות שחשוב לחשוף אותן בקשר ליהודים ששירתו בדביזיה ה-16:
כמו שנאמר מקודם הדיביזיה כללה 4000-5000 יהודים, בחורים ובחורות בעלי מוטיבציה גבוהה מאוד, ולא בגלל שכולם החזיקו באידאולוגיה קומוניסטית, אלא מכוון שלכולם היו משפחות יהודיות בארצות הבאלטיות
ואשר ברובן הושמדו בבורות המוות וחלקן נשלחו למוות בגרמניה.
מעניינים מאוד היו היחסים בין היהודים לליטאים, בתחילה שררה ביניהם שינאה עזה , לאחר ההשתתפות בקרבות הלכו היחסים והתקרבו , כמו שאומרים בפני המוות כולם שווים.
האנטישמיות היתה אסורה, חיילים שהתבטאו בהתנהגות אנטישמית סולקו מהיחידה והועברו לעיתים קרובות לפלוגות העונשין .
ככל שנמשכה המלחמה וככל שהדביזיה קרבה לערים הבלטיות מספר החיילים היהודים הלך וקטן כתוצאה מהקרבות וחיילים באלטיים גוייסו למלא את החסר.
המוטיבציה של הלוחמים היהודים היתה עצומה וזאת משתי סיבות , לנקום את חיסול משפחותיהם בידי הגרמנים, והרצון להגיע אל משפחתם במהירות הגדולה ביותר.
הערה חשובה מאוד, רב העדויות ניתנו בשנות ה-90 לאחר בואה של העלייה הגדולה מברהמ לאחר התפרקותה וקבלת העצמאות המחודשת של המדינות הבלטיות. יש לציין שרב העדויות נתנו על ידי זקנים שגילם עבר את השבעים, חלק גדול מהם נכי מלחמה ואולי חלק מהם בעלי זכרון שנחלש עם הגיל.
הספר איננו קל, אבל הוא כתוב בשפה פשוטה. ועוד הערה, שפת הדיבור של רוב הלוחמים היה אידיש, כך שהפקודות ניתנו בשלוש שפות , ליטאית, רוסית ואידיש!!!
מומלץ אבל לא לכולם....
טוביה

» ביקורות נוספות של tuvia
» ביקורות נוספות על הדרך אל הניצחון : לוחמים יהודים בדיוויזיה הליטאית ה-16, 1942-1945