הסקירה לכאורה מסופלרת בגלל שאני מתייחס לאירוע ההיסטורי שהיא מתארת ולכאורה לסופו אבל לא יותר מזה .
בשנת 1845 יצאו שתי ספינות הארבוס והטרור למשלחת למציאת מעבר צפוני לרוסיה וסין דרך הקוטב הצפוני. על סיפונן 130+ איש ומזון שאמור היה להספיק להם לשלוש שנים והותקנו בהן האמצעים הטכנולוגיים החדישים של התקופה ,מנועי קיטור. בראש המשלחת עמד ג'ון פרנקלין ותחתיו פיקדו בפועל כקפטנים של הספינות פרנסיס קרוזייר וג'ימס פיצגימס.
הם נעלמו.
דן סימונס לקח את אחת התעלומות הימיות הגדולות ,שבה את אנשיה ונפח בהם חיים חדשים וביד חופשיה אבל כבולה במידע שנתגלה עד כתיבת הספר הוא מספר את הגרסא שלו למה שקרה להם בשנים שנעלמו.
הספר נע בין 1845-1848 אבל רובו מתרחש בים 1847-1848.
יש בספר 960 עמודים ואין בו טיפת שומן עודף ( טוב יש מעט שומן כלבי ים אבל זה מתבקש ) הוא מותח מהדף הראשון עד סופו . הוא לא מותח כי כל כמה עמודים יש CLIFFHANGER ( לא יודע איך קוראים לזה בעברית ) , אלא כי סימונס יודע לספר סיפור והוא שומר על מתח סיפורי לאורך כל הספר ולפעמים אפילו מחליק רגעי שיא כדרך אגב. הוא כמעט לא משתמש בסנסציות.
הספר נפתח באוקטובר 1947 – קפטן קרוזייר עולה לסיפון הטרור . הוא מעט שיכור ,החשיכה כמעט מוחלטת והקור מחייב כיסוי מלא של הפנים . האוניות כלואות בקרח כבר שנה וכיוון שהקיץ לא המיס את הקרח סביבן הן הולכות להיות כלואות בו לפחות עד האביב הבא. הוא מזהה את הזקיף לפי הפאה הוולשית שלו ומקבל דיווח שמכיוון הארבוס נשמעו יריות ויתכן גם צרחות. אי אפשר לדעת ,הקרח בתנועתו יוצר קולות דומים אבל יש משהו על הקרח שכבר גבה קורבנות ויש על הסיפון אישה אסקימוסית שהם קוראים לה LADY SILENCE . איך היא הגיעה לשם וכמה מאותם מלחים ישרדו אם בכלל תדעו אם תקראו ( או תראו את הסדרה ...) .
לכאורה זה היה אמור להיות הספר הכי משעמם שיש – שתי ספינות תקועות בשלג מסביב מדבר של קרח. מה כבר אפשר לספר. זו גם הסיבה שלמרות שמדובר בספר של דן סימונס דחיתי את הקריאה בו ( כמו שאני דוחה את הספר שלו על משלחת לאוורסט ) , אבל זה התגלה כאחד הספרים הטובים ביותר שקראתי. יש ספרים שאתה נלחם עם הספר , נלחם עם הסופר וצריך לנקות קישוטים ספרותיים. זה לא בהכרח דבר רע להלחם בספר - יש כאלו שעדיין מהדהדים בי יותר מכאלו שנקראו בחלקות. יש ספרים שאתה רואה את הסופר כל הזמן , רואה את השלד של הסיפור מבין את המהלכים ורואה לאן הם הולכים . זה קורה לכל מי שקורא הרבה וגם זה לא בהכרח מעיד על ספר גרוע. בספר הזה זה כמעט לא קרה לי . אם לדמות את חווית הקריאה אזי מהמילה הראשונה ההרגשה שאתה שוקע בכורסת עור ( או עור סינטטי ) חומה מול אח בוערת ומישהו מספר לך סיפור. הספרים של סימונס נוטים להיות עבי כרס , לעיתים ,כמו שהוא העיד על היפריון, ההוצאות מכריחות אותו לחלק לשני ספרים. הוא לוקח את הזמן בחשיפת הסיפור והעלילה אבל כמו שאמרתי מקודם שומר על מתח פנימי בסיפור.
למרות שיש בידיו 130 איש כל אחד עם הרקע שלו ומוצאו אין כמעט פלאשבקים לעבר והעלילה ברובה מתנהלת קדימה.
זהו רומן היסטורי במבנה קצת שונה מהמוכר. דרך חיי הספינה מתאר סימונס את התקופה ההיא של גילויים של עולמות( כמו שהיה כתוב באחד האתרים : הם היו הניל ארמסטרונג של התקופה ) וגם חורבנם – הוא מרפרף על מסעו של דרווין והמסעות לאנטרטיקה , הוא מספר על משלחות קודמות שנתקעו 4 שנים אבל שרדו והוא מספר על טזמניה שפרנקלין היה מושלה ( שכל תושבי המקומיים הושמדו). אחד הסיפורים שמובאים הוא סיפורה של האסקס שהוטבעה על ידי לוויתן (כנראה) והייתה ההשראה לסיפור של מובי דיק. או יותר נכון סיפורו של הקפטן שלה שמצא עצמו בלב ים בסירת הצלה עם אחיינו ועוד 4 מלחים ולאחר שנגמר להם המזון הם עשו הגרלה מי יקריב עצמו ויהיה מזון לשאר והפור נפל על אחיינו הצעיר של הקפטן. הסיפור הזה מהדהד בספר ככל שהולכת ונגמרת קצבת המזון.
דן סימונס הוא אחד הסופרים האהובים עלי . לצערי , לעיברית תירגמו רק את הקנטוס של היפריון שלו ואיליום ( שבו הוא מספר מחדש את האיליאדה בספר מדע בדיוני בשילוב רפרנסים לסערה של שייקספיר ופרוסט) . הוא סופר שחוצה זאנרים ואני משער שזו אחת הסיבות שהוא לא מתורגם. אני הכרתי בתקופת ספרי האימה שלי עם "שירה של קאלי " , ספר אימה שמתרחש בהודו ואחריו עם CARRION COMFORT שהוא גם אימה אבל הרבה יותר מזה ( יש לו חלק שמתרחש בישראל בשנות השמונים ). סימונס הוא סופר ספרותי וכמעט בכל הספרים שלו יש רפרנסים ספרותיים או שהוא משתמש בדמויות ספרותיות אמיתיות : בהיפריון הוא מקים לחיים את ג'ון קיטס , בDROOD הוא מספר על חמש השנים האחרונות של צארלס דיקנס דרך עיניו של וילקי קולינס. יש לו ספר על ארנסט המינגווי כמרגל כפול בקובה ובלה החמישי הוא מתאר נסיעה של הנרי גיימס ושרלוק הולמס לארצות הברית כדי לחקור תעלומת רצח, שם הם חוברים למארק טווין . טווין וגיימס מבינים שהולמס הוא דמות פיקטיבית אבל הם לא מצליחים להבין מה זה אומר על הקיום שלהם. אין הרבה סופרים שיכולים להחזיק עלילות כאלו אבל סימונס עושה את זה ביד בטוחה .
יש אימה בספר הזה, רובה על טבעית אבל קיים גם האלמנט של רוע אנושי (למען האמת הרבה פחות ממה שהייתי מצפה בסיטואציה ) אבל האלמנט של האימה מתבל את סיפור ההשרדות ולמרות שהוא נוכח לאורך הספר הוא מהווה חלק קטן יחסית שלו.
הזרז שלי לקריאת הספר היה יציאתה של סדרה על פיו. התגובות חיוביות לסדרה. אני ראיתי עד עכשיו ארבעה פרקים ואני לא אוהב אותה. בעיקר כי הם שינו מניעים ודמויות וקוי עלילה בלי סיבה נראית לעין ובצורה מאוד גסה ( לדוגמא : האסקימוסית בספר לא יכולה לדבר ולא מבינה אנגלית והצוות לא יודע לדבר אסקימוסית – בסדרה יש מספר אנשים שיודעים לדבר איתה והיא יכולה לענות ) . אבל אני משער שלכל מי שקרא ספר וראה עיבוד היו הערות על העיבוד.
בספר נכתב ב2007 . ב2014 וב2016 נמצאו הספינות. אני משער שזה חלק מvסיבה לשינויי העלילה .
זה ספר מצויין.
טריילר לסדרה :
https://www.youtube.com/watch?v=rnN7Aad3c7A
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
