ביקורת ספרותית על בשורות טובות מאת שירז אפיק
ספר מעולה

---

20 שנה מחכה אראלה אנוך לשובו של אחיה גונן, שנעלם שהייתה בת 20. אמא שלה ואחיה עידו, התאום של גונן, כבר מזמן הרימו ידיים, רק אראלה מאמינה שגונן עדיין חי. לכאורה ספר מתח טיפוסי אך למעשה המתח הוא לא העניין המרכזי בסיפור. זהו סיפור על משפחה, ומה קורה לה אחרי שאחד מבניה נעלם.
הסיפור מתחיל ביום הולדתה ב-40 של אראלה, רווקה תל-אביבית שמתפרנסת מכתיבת ביוגרפיות בהזמנה כסופרת צללים, היא מגלה שמישהו נכנס לקרן הנאמנות של גונן ומשך את כל כספו. אראלה מתחילה לחקור את קצה החוט החדש, ונשאבת למסע חיפושים מרתק אחר האח האובד. החיפוש הוא בעיקר פנימי, שכן היא חוזרת אל העבר ומשחזרת אירועים וזיכרונות ילדות. אנחנו מגלים סודות משפחתיים, על האח התאום שנשאר, עידו, והמשפחה שהקים עם האישה של אחיו, ועל האם שלא אהבה את כל ילדיה באותה מידה.
אני מודה שסאגות משפחתיות חביבות עלי במיוחד, ובספר הזה מצאתי אחת משובחת. הספר קולח, מרתק, מותח לפרקים ומלא באהבת הקריאה.
אהבתי גם שמות הגיבורים - שהם בעלי משמעות מרמזת לאופיים. הספר הזה הוא מן הסוג שגורם לי לחשוב עליו אחרי הקריאה ולחפש ספרים נוספים של הסופרת.
מומלץ בחום.

» ביקורות נוספות של נועה הולצר
» ביקורות נוספות על בשורות טובות