הכרות שלי אברהם יהושע השל החלה מלפני שנתיים כאשר הייתי בחברותא עם חברי מעין פרת, שבנו ודנו על יהדותו של השל, עם מרצה בשם ''דרור בונדי'' שלמעשה כתב דברי סיום לאותו הספר שאותו אני מבקרת. אברהם יהושע השל החל כרב חסידי לאחר מכן עבר ליהדות הקונצרבטיבית, אנשים לא פעם חלקו על דרכו, אני חשבתי שיש משהו מאוד אמיתי בדרך שלו הוא רצה לראות את השבת באופן אונברסלי שכולם יתחברו אליו, וכך החל המסע שלו וגם המסע שלי בלראות את השבת אחרת. באותה תקופה עשיתי שבתות עם אותם חבר'ה הם לא היו דתיים, אחד מהחברים שלי היה באותה חברותא, וטען שנקודת המבט שלו לגבי השבת השתנתה וכך החל מסעי לראות היכן השבת שלי? חיפשתי את הספר בנרות בסוף מצאתי אותה בעבודה שלי בדוכן שבוע הספר, קניתי אותו וסיימתי אותו בשבת אחת, הספר פתח אותי פלאים. אחד מהציטוטים שזכורים לי מהספר הוא בדברי הסיום מאת ''דרור בונדי'' זה כמו להיתקע בפקק תנועה עם הבן האדם האהוב עלינו מכל, ובאותו הזמן להיפגש עם אלוהים מחדש, כאשר אנו פונים באכפתיות לאיש ורעהו. נוצר רגש אהבה או זמן אינטימי, השבת הוא רגע קדוש בין אלוהים לאדם''השבת הוא לא רק זמן להתנתק, אלא זמן להתחבר עם אדם שאנחנו אוהבים, תחשבו על זה כאשר אתם נמצאים בפקק שום דבר לא זז, ואתה נמצא עם הבן אדם הזה ואתה רואה אותו מחדש, באופן אחר ממה שאתה רואה באופן רגיל, אתה לומד להתחבר ולאהוב אותו, וזוהי דרכו של השל.




![מימין לציונות [עורך: אבי שילון]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers102/1024898.jpg)







