אחרי רצף של ספרים בינוניים ידעתי שאם אחזור לאנגליה הויקטוריאנית לא אתאכזב. מי לא מכיר את הספר "נשים קטנות"? ספר מופת, קלאסיקה עליה גדלו מיליונים של נערות ובטח גם נערים. הייתי בטוחה שלואיזה מיי אלקוט, בדומה לשרלוט ברונטה היא סופרת של ספר מופת אחד... כמה נהנתי לדעת שאת הספר הנוכחי אהבתי אף יותר מ"נשים קטנות".

עלמה ג'ין מיור היא אומנת בת 19 שמגיעה למשפחת קובנטרי האצילה על מנת ללמד וללוות את האחות הצעירה, בלה. המשפחה היא סטריאוטיפ מהלך של משפחת האצילים מהתקופה הויקטוריאנית. אם-אלמנה לא מפסיקה עם מיחושים משונים, הבן הבכור-היורש הוא עצלן, האח הצעיר ואנרגטי כלוא בתוך השעמום והידיעה שהוא תמיד במקום שני, דוד עשיר, מזדקן וטוב לב ובת דודה יפה ומתנשאת. העלמה הצעירה והענייה מצליחה לכבוש כמעט את כולם ומשתלבת היטוב בתוך הבית. עם זאת, היא לא רחוק מלהיות תמימה ומגיעה למשפחת קובנטרי למטרה אחת בלבד - לשקר, לנצל את הפגמים באישיות של כל אחת מהנפשות הפועלות ולצאת כשידה על העליונה ועוניה מאחוריה.
כבר מהעמודים הראשונים הקוראים מבינים שהיא נוכלת ועדיין הם (או לפחות אני כקוראת המייצגת) לא רוצים שהיא תכשל ותמשיך לשחק בכל האריסטוקרטים המתנשאים כבמריונטות ולהתקדם בצעדים בטוחים אל מטרתה.

הדמות שלה מרתקת, היא משחקת כל כך טוב שקל להשתכנע שהיא אכן נערה פגיעה וחסודה גם כשיודעים אחרת. לאורך כל הספר משתוקקים לדעת מה אמיתי ומה ההצגה, מתי היא הולכת קצת יותר מדי רחוק ואולי מתחרטת ומתי לא איכפת לה לדרוך על גוויה ולוודא הריגה. ג'ין מיור נלחמת עם מה שיש לה מכיוון שערכה של האישה באנגליה הויקטוריאנית נקבע אך ורק לפי ייחוס של משפחתה וכספה וגם אז אין לה באמת כח אמיתי. אם איתרע מזלה והאישה נולדה למשפחה ענייה וללא ייחוס, אין לה הרבה מה לעשות פרט לשימוש בתחבורה על מנת להתקדם בחיים.

האם היא הצליחה? האם הטובים מנצחים? מי הם הטובים ומי הרעים? תקראו את הספר, לא תפסידו!

ג'ין מיור מגיעה לבית משפחת קובנטרי האמידה כדי ללמד את בלה בת השש-עשרה מוזיקה, צרפתית וציור.
המשפחה כוללת אם נכה, בלה-הבת הצעירה, שני אחיה הבוגרים ודוד אמיד המתגורר באחוזה סמוכה.
מהר מאוד רוב בני המשפחה נשבים בקסמה של האומנת החדשה- ג'ין מיור.
צוחקים ומשתעשעים מסיפוריה ונהנים משירתה הענוגה.
הבנים הצעירים מתאהבים בה.
אך בערב כשהאומנת נכנסת לחדרה, יורדות המסכות והיא נשארת בדמותה האמיתית.
זהו סיפור מתח קליל ומהנה.
בתחילת הקריאה, חשבתי שנפל לידיי רומן שכל שלביו ידועים מראש.
שקלתי לא לסיים את קריאתו כי הכול צפוי מראש, כך הנחתי...
למרבה המזל, המשכתי בקריאה ואז זכיתי להגיע לתפנית המפתיעה בעלילה המרתקת...
מומלץ בחום.

אישה מריונטה-

היא אוחזת בחוטים,
מנתבת את הדרכים,
כרצונה.
פניה עוטות
טוב לב זרחני
אך בתוך ליבה
שוררת אפלה,
כוונתה להרע,
לפגוע.
כל הגברים בכיסה
היא מניחה.
המסתנוורים מיופייה
של הנערה אדומת הלחיים
שהיא בעצם אישה בשלה,
הטווה רשת עכביש,
וממתינה בסבלנות,
לקורבנה הבא.

תעתועים. אחיזת עיניים. המוח שלנו מתקשה להבדיל בין בדיון למציאות. במיוחד אלה המתמכרים למראה עיניים, שחושבים שהאדם שמולם הוא מי שהוא מתיימר להיות.
אך האם זה באמת נכון? האם אין אנשים שמסתירים סודות אפלים באמתחתם ויוצרים תמונה שתוכנה לקוי?

זהו בסיס הספר שמעמת את הקורא בשאלה קשה: האם כל מה שאנחנו רואים הוא בהכרח נכון?

ג'ין מויר יודעת היטב למה הכוונה. היא חיה חיים כפולים זמן רב. אוחזת בציפורניה בגברים תמימים, נוטעת בהם תקוות שווא ומשחקת בליבם הרגיש.
הנכם מבינים, גברת מויר אינה נערה צעירה אלא אישה בת 30. היא מתברגת כאומנת לבת 16 ועל הדרך מפלסת דרכה אל ליבם של בני הבית שמאמצים אותה לחיקם בלי למצמץ.

לפני מספר שבועות ראיתי תוכנית טלוזיה שמאוד הזכירה לי את הספר הזה. קוראים לתוכנית "המתחזים" בהנחייתו של חיים אתגר. התוכנית עוסקת בכל פרק במקרה התחזות אחר. פעם זה רב שמטיף כנגד התעללות בנשים ביום ובלילה הוא יוצא לדייטים ומפזר הבטחות ריקות מתוכן לנשים שכל רצונן מסתכם בלהיות נאהבות ולאהוב בחזרה. פרק אחר מתאר אישה נכלולית מאין כמוה שמאחזת את עיניהם של כל הסובבים אותה ומתחזה לעיוורת.
שיא השיאים מבחינתי היה הפרק עם העיתונאית שהכניסה אל ביתה נערה בת 15, טיפלה בה באהבה רבה, אימצה אותה כבת טיפוחיה, כאילו הייתה יוצאת חלציה ולדאבונה גילתה שמדובר במתחזה- הנערה כלל אינה נערה שנאנסה אלא בחורה בת 30.
כל הסיפורים הללו מזעזעים ומכמירי לב אחד- אחד. כל הסיפורים הללו מתארים כבשים תמימות שפתחו את צוהר ליבן לאנשים ואלה ניצלו את טוב ליבם למטרות רווח שונות.
כל פרק גרם לי לתחושת קבס רבה יותר ויותר...כל פרק פירק אותי לחתיכות קטנטנות...ידי התהדקה לה במחאה וראשי טולטל, בעודי מסרבת לקבל את רוע הגזרה. מה הבריות הללו חטאו שנוכלים שפלים פרצו את חדרי ליבם ואת חייהם, נכנסו בסערה לביתם, נסכו בהם ביטחון והותירו שברים? הותירו משפחות מפורקות? מרוסקות?

ביכולתכם לומר לי שהם לא נקטו משנה זהירות וכיצד ניתן לתת לזר גמור לגעת ביקר לך מכול אבל אימי תמיד אומרת את המשפט הידוע: אל תשפוט אדם עד שתהיה בנעליו.

והדבר העצוב בכל העסק הזה שהאנשים הללו, מסיבה עלומה ובלתי מתקבלת על הדעת, במקום להיות מאחורי סורג ובריח, אף על פי שמעשיהם ידועים לציבור הרחב ומאות תלונות מוגשות מדי יום ביומו, ממשיכים להתנהל כאילו דבר לא קרה...משחרים לטרף הפוטנציאלי הבא...

זהו ספר לא קל לעיכול. הוא כתוב בכישרון רב [ כמיטב כישוריה הספרותיים של מיי אלקוט שגם בספר זה אינו נס ליחה] ומרתק שלא יכולתי להניחו מבין ידיי ורק גמעתי עוד מילה...עוד משפט...על מנת להשקיט את תשוקתי שלא חדלה מלכרסם ולהנעץ בתוכי כאילו הייתה גשם שוטף במלוא עוזו...כמו מפלצת שככל שהשעות נוקפות מגדילה את מימדיה עד לכדי התפקעות רעשנית ומטרטרת...מטלטלת בעוצמה את משכני הלב...
כמו ציפור החורטת בתוך נפשי את נוכחותה ופורחת לה.
מיתר גיטרה שבור שיוצר קול מעוות וצורם,
כמו שיר רוק שהנך מפעיל אותו על עוצמת השמע הגבוהה ביותר וקורע את עור התוף,
כמו טביעת רגל שאני נופלת אל תוכה, אינסופית, עמומה...כמו אליס בתוך המחילה שאינה יודעת לאן מועדות פניה...
עד החבטה.

ספר טוב עם עלילה מותחת, דמויות מעניינות וסוף נהדר שפשוט העלה לי חיוך על הפנים.
נשים קטנות היה אחד הספרים שעליהם גדלתי ולכן מאוד שמחתי לקרוא ספר נוסף של לואיזה מיי אלקוט, אותו היא כתבה בשם העט א"מ ברנרד, לפני שהורידה את המסכה שלה.
גם במאחורי מסכה, או כוחה של אישה, אנחנו צוללים הישר אל תוך עולם ויקטוריאני נוקשה שמתאפיין בטקסים וגינוני נימוסין רבים, רמיזות, מחוות וחצאי מילים, פערי מעמדות וכמובן הנושא שמאוד העסיק את הסופרת – מעמד האישה.
וזה בעצם מה שהכי אהבתי בספר, דמותה של האישה - ג'ין, אישה חזקה שעברה את כל הגבולות האפשריים ועשתה את כל מה שהיה ביכולתה כדי להשיג את שלה. בטח יהיו קוראים שישפטו אותה ולא יתחברו אליה, אני לעומת זאת הוקסמתי מהדמות שלה וממה שהיא עוללה למשפחת האצולה היהירה.
חוץ מזה שזה ספר עם המון אמירה חברתית, הוא גם קליל וזורם מאוד שאפשר לסיים בכמה שעות. גם השפה של הספר היא שפה יפיפה, שפה שבה נכתבו הקלאסיקות של פעם . הרבה זמן לא קראתי ספר שכתוב כל כך יפה וגם התרגום זורם מאוד.

אפשר לומר שהקוראים הקבועים שלי מכירים כבר את הוצאתו של שי סנדיק בקביעות, אני כותבת הרבה על ספריו מההוצאה המשותפת שלו ושל דורית תמיר, ששניהם עושים עבודה נפלאה בתרגום ספרים של קלאסיקות מאנגלית לעברית. אין ספק ששירלי פינזי לב עשתה עבודה נפלאה.הפעם יצא לי לקרוא ספר שהוציאו לפני כשנתיים לאחר שהייתי בקורס בעולמות של הפאנפיק של נשות המאה ה19, ולואיזה מי אלקוט כיכבה שם, שנודעה בספר המרכזי שלה ''נשים קטנות'' הפעם מצאתי ספר אחר שלה בספריה המרכזית של בר אילן שכתבה לאחר מכן. הסיפור מגולל את סיפורה של עוזרת בשם ג'ין מיור שמשום מה נפלטת ממקום אחר, משום שהודתה שהיה בינה לבין פטרונה חיכוכים או יחסים לא נורמטיבים( כביכול התאהב בה והיא סירבה) היא מגיעה למשפחה חדשה קובנטרי, היא מחוללת מהפכות, כל הגברים מתאהבים בה, בנוסף לכך מסתירה סוד אפל. קראתי את כל הספר במהלך שבת מחוץ לבית, סיימתי אותו תוך כמה שעות, ספר נהדר, שעשוי בכל הדברים האפשרים, הוא גם מותח, גם מרגש, חשתי שהוא מייצג משהו מאוד גוטי, שמזכיר לי במקצת את הספרים של ברונט אולי של אוסטן( ושל ברונט לא יצא לי לקרוא) שוב ספר מעניין, וכריכה עוצרת נשימה שכולם התלהבו ממנה, שוב תודה על ספר נהדר ומרגש, שמבליט את כוחה של האישה, וכמה שאולי אפילו צריך להיזהר מהכוח הזה.

כוכבים: 5, ואני לא משוחדת.

מסיימת לקרוא את הספר הזה עם חיוך ואומרת לעצמי- “זה ספר טוב! כתוב טוב,עלילה נפלאה,לא משעמם ולא ארוך מדי.

העלמה ג’יין מיור מציגה עצמה כנערה בת 19 כשהיא מגיעה למשפחת קובנטרי ללמד את בלה מוזיקה,צרפתית וציור. אלא שהעלמה בת ה-19 אינה כה צעירה ואינה כה תמימה או מסכנה כפי שהיא מציגה עצמה בפני המשפחה כדי למצוא חן בעיניהם. היא אמנם שובה את ליבם אולם מטרתה היא אחרת לגמרי.היא תגיע אל המטרה בדרכי תככנות,העמדת פנים,ודרך פסיכולוגית מיוחדת רק לה.

זהו אינו רק סיפורה של ג’יין מיור זהו סיפורן של נשים באנגליה שבתקופת האצולה וחשיבותם של חיי החברה. אם לא היית אישה בעלת מעמד או ממשפחה אצילית לכאורה, הרי שנועדת לחיות בתחתית וג’יין מיור שעוטה על עצמה מסכה אחת ועוד אחת מפלסת את דרכה.

יש לג’יין מיור כריזמה וחדות שמיעה ואבחנה שעוזרות לה להתנהל במשפחה בערמומיות מצד אחד ובגילוי האמת מצד שני. אמת שאיש לא יאמין לה.

גם אם תצליח ג’יין מיור במזימתה האם אכן ישתנו חייה לטובה או שאולי דווקא אז היא מאבדת משהו מעצמה? וזה מוביל אותנו לאחרית הדבר שבסוף הספר שמוסיפה נדבך מרתק לתקופה ולעלילה והופכת את הספר מספר טוב לספר משובח.

אי אפשר לסיים את הסקירה מבלי לשבח את תרגום הספר. זהו סיפור בריטי קלאסי שתורגם לראשונה לעברית ע”י שירלי פינצי-לב . לא פשוט לתרגם סגנון כתיבה שכזה והמתרגמת עשתה כאן עבודה נהדרת. קריאת הספר משתווה לצפייה בסרט בריטי עם מבטא בריטי כבד דהיינו,המתרגמת הצליחה בכשרונה הרב להעביר את המבטא ואת סגנון הדיבור לספר וזו לחלוטין אינה משימה קלה. לא נשכח שתרגום לא טוב עלול לקלקל כל ספר טוב ככל שיהיה.

מאחורי מסכה או: כוחה של אישה/לואיזה מיי אלקוט
Behind A Mask or: A Woman's Power/Louisa May Alcott
מאנגלית: שירלי פינצי-לב.
הוצאה: סנדיק ספרים, 2015
157 עמ' כולל ביבליוגרפיה.


העלמה ג'ין מיור מגיעה לבית קובנטרי כדי ללמד את בלה בת השש-עשרה מוזיקה, צרפתית וציור. בהגיעה לבית, היא מספרת לדברת קובנטרי שהיא בת תשע-עשרה, ומתבקשת להוכיח שהיא אכן יודעת לנגן ולשיר. ניתן לה על ידי הגברת שלושים יום ניסיון כדי לעמוד במשימה החינוכית ולהיות לאומנת החדשה של בתה.

כאשר היא מסירה את האיפור ומתירה את הצמות, "אישה כחושה, בלויה ומדוכדכת, בת שלושים לפחות." (עמ' 21).

ג'ין מיור הגיעה למשפחה עם מטרה אחת, "אם יש כוח לפיקחותה ולרצונה של אישה, אני לא אכשל שוב!" (עמ' 20) לא ארחיב מה המטרה, את זה תצטרכו לקרוא ולגלות בעצמיכם.

המתרגמת עשתה עבודה מעולה, הרגשתי שאני חווה את התקופה. הספר כתוב בשפה קולחת, אומנם שפה גבוהה יותר בהתאם לתקופה שהספר נכתב.

בשם העט א"מ ברנרד, אלקוט פרסמה את הספר כשנתיים לפני היא הוציאה את נשים קטנות בשמה. אני מאמינה שבעקבות פירסום ספר זה לואיזה מיי אלקוט קראה תיגר על המוסכמות המקובלת ומימשה את הכוח שלה כאישה, שמירה על הזהות האמיתית.

זהו הספר השני שקראתי מההוצאה ונהנית. תודה סנדיק ספרים על הספרים הטובים.

הכריכה מתאימה בול לתוכן הספר, כתוב היטב, אז למה אתם מחכים?

קראתי ונהניתי, מומלץ בחום!