ביקורת ספרותית על האור שאיבדנו מאת ג'יל סנטופולו
ספר מעולה

---

ספר מקסים ומרגש על כוחה של אהבה ועל כוחו של הגורל. הספר כתוב בשפה קלילה, בגוף ראשון, הוא זורם ושומר על עניין לכל אורכו. נהניתי מהקריאה ואני ממליצה בחום!
לוסי וגייב נפגשו באוניברסיטה ביום שבו נפלו מגדלי התאומים. הם עלו לגג לצפות באסון והתאהבו זה בזו ממבט ראשון. מאותו רגע הם לא נפרדו. זאת הייתה אהבה מלאה בתשוקה, עם פרפרים בבטן וניצוצות באוויר. שניהם ראו את עצמם ביחד לנצח ולשניהם היו גם שאיפות לקריירה מצליחה בעתיד. גייב רצה להיות צלם עיתונות ולוסי רצתה להיות מפיקת תוכניות ילדים.
יום אחד גייב קיבל הצעת עבודה לצלם בפקיסטן ומכיוון שלוסי לא יכולה הייתה לעזוב את עבודתה בניו-יורק, הם נאלצו להיפרד אך הבטיחו לעצמם לשמור על קשר.
לוסי מספרת את סיפור אהבתם בגוף ראשון לגייב. לא ברור מדוע, איפה היא? איפה הוא? האם הם יזכו להתאחד שוב בעתיד?
רק לקראת סוף הספר מתבררת הסיטואציה. הסוף מרגש עד דמעות. סיפור אהבה שמעורר המון מחשבות: האם עדיפה אהבה נועזת ומלאה בתשוקה או שאולי עדיפה אהבה נוחה ורגועה? ואולי הבחירה בכלל לא בידנו והגורל שלנו נקבע מראש?
רוצו לקרוא! הנאה מובטחת!

» ביקורות נוספות של תושיק
» ביקורות נוספות על האור שאיבדנו