“ספר מקסים ומרגש על כוחה של אהבה ועל כוחו של הגורל. הספר כתוב בשפה קלילה, בגוף ראשון, הוא זורם ושומר על עניין לכל אורכו. נהניתי מהקריאה ואני ממליצה בחום! לוסי וגייב נפגשו באוניברסיטה ביום שבו נפלו מגדלי התאומים. הם עלו לגג לצפות באסון והתאהבו זה בזו ממבט ראשון. מאותו רגע הם לא נפרדו. זאת הייתה אהבה מלאה בתשוקה, עם פרפרים בבטן וניצוצות באוויר. שניהם ראו את עצמם ביחד לנצח ולשניהם היו גם שאיפות לקרי”

“אני חלוקה בדעתי בנוגע לספר הזה. מצד אחד אהבתי אותו אבל מצד שני הוא לא מה שציפיתי ממנו להיות. התאכזבתי בעיקר מלוסי הדמות הראשית ואולי זה בגלל שאני לא הייתי עושה את הדברים שהיא עשתה. לקראת הסוף הייתה בי עוד תקווה קטנה אבל היא התנפצה כשהגעתי לפרק האחרון. זה כן היה ספר טוב וכן נהנתי לקרוא אותו אבל קצת התאכזבתי מהסוף שלו.”

“לא צלחתי אותו מעבר לעמוד 20. התאמצתי קצת והגעתי ל30 ושם פרשתי. לא הצלחתי להתחבר לדמויות, הקשר שנוצר ביניהן נראה לי שטחי מאוד ולא אמין בעליל. התיאורים היו מאוד מלמעלה ומסוג התיאורים שמאכילים את הקורא בכפית. באופן כללי הרגשתי שהסופרת פה לא עשתה עבודת שכנוע ועומק יותר מידי כלפינו, הקוראים ולא ניסתה לגרום לנו להצליח להיכנס לעומק העלילה או לרצות בהצלחתן של דמויותיה. חבל.”

“ספר מקסים ומרגש על כוחה של אהבה ועל כוחו של הגורל. הספר כתוב בשפה קלילה, בגוף ראשון, הוא זורם ושומר על עניין לכל אורכו. נהניתי מהקריאה ואני ממליצה בחום! לוסי וגייב נפגשו באוניברסיטה ביום שבו נפלו מגדלי התאומים. הם עלו לגג לצפות באסון והתאהבו זה בזו ממבט ראשון. מאותו רגע הם לא נפרדו. זאת הייתה אהבה מלאה בתשוקה, עם פרפרים בבטן וניצוצות באוויר. שניהם ראו את עצמם ביחד לנצח ולשניהם היו גם שאיפות לקרי”

“אני חלוקה בדעתי בנוגע לספר הזה. מצד אחד אהבתי אותו אבל מצד שני הוא לא מה שציפיתי ממנו להיות. התאכזבתי בעיקר מלוסי הדמות הראשית ואולי זה בגלל שאני לא הייתי עושה את הדברים שהיא עשתה. לקראת הסוף הייתה בי עוד תקווה קטנה אבל היא התנפצה כשהגעתי לפרק האחרון. זה כן היה ספר טוב וכן נהנתי לקרוא אותו אבל קצת התאכזבתי מהסוף שלו.”

“לא צלחתי אותו מעבר לעמוד 20. התאמצתי קצת והגעתי ל30 ושם פרשתי. לא הצלחתי להתחבר לדמויות, הקשר שנוצר ביניהן נראה לי שטחי מאוד ולא אמין בעליל. התיאורים היו מאוד מלמעלה ומסוג התיאורים שמאכילים את הקורא בכפית. באופן כללי הרגשתי שהסופרת פה לא עשתה עבודת שכנוע ועומק יותר מידי כלפינו, הקוראים ולא ניסתה לגרום לנו להצליח להיכנס לעומק העלילה או לרצות בהצלחתן של דמויותיה. חבל.”