ביקורת ספרותית על ילדי הלילה מאת תמר פול-כהן
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 25 בפברואר, 2018
ע"י לי יניני


בשנת 1979 הוגבלה הילודה בסין, במטרה להתמודד עם החשש לפיצוץ האוכלוסין, שכן סין היא המדינה עם האוכלוסייה הגדולה ביותר בעולם. השלטונות בסין התערבו לא רק בהגבלת הילודה. כצעד ראשון ממשלת סין הגבילה את הגיל המינימאלי שמותר להתחתן. כדי להטמיע את ההגבלה, הם יצאו בקמפיין "לדחות, לחכות, לצמצם". במקביל לקמפיין, השלטונות השקיעו הון בשיפור אמצעי המניעה, והעניקו מענקים כספיים למתחייבים לחוק. לעומת זאת, על נשים ב"הריון שני" הופעלו סנקציות. במקרה הטוב, אותן נשים הוכרחו לבצע הפלה מלאכותית, או במקרים אחרים הוכרחו לעיקורים כפויים.

ב-15.11.2013 ממשלת סין הקלה על מגבלות הילודה בסין, ואפשרה ללדת שני ילדים, וזאת בתנאי שאחד מההורים הוא בן יחיד. ב-19.10.2016 הממשלה ביטלה את המדיניות של הילד אחד, וממועד זה כל זוג רשאי להביא לעולם שני ילדים, ללא כל קשר אם ההורה הוא בן יחיד.

הספר "ילד הלילה" עוסק בחוק הגבלת הילודה בסין. לי הוא הזכיר את הכתבה ששודרה לא מזמן בערוץ 2, על התינוקת שננטשה על הגשר עם פתק, שעליו בקשה מהוריה לקבל ממנה אות חיים תוך עשר שנים. זה לא קרה אחרי עשר שנים, והמפגש המרגש התקיים אחרי 22 שנים.

תמר פול-כהן, מגוללת בפני הקורא את קורות חייה של ילדה כזו, בשם מינג וביתם היחידה של לונג וגואן-יין ליאו, שפעלו על פי חוק "מדיניות הילד האחד" בסין.

כפר הולדתה של מינג נבנה על נחל, שקיבל את מימיו מהשלג הנמס, וסיפק את מרבית המים לתושבי הכפר. מתחת לבתים בכפר נחפרו מחילות אטומות. המחילות הללו היו מקומות המסתור של "ילדי הלילה".

היות ואימא של מינג לא חזרה למשרתה בבית האריזה לאחר הלידה, היא הציעה לשכנותיה לשמור על אותם "ילדי הלילה" בביתה תמורת חלק משכרן, וכך מינג גדלה עם עוד שלושה תנוקות בני גילה. כשמלאו למינג שש שנים האם חזרה לעבודתה בבית האריזה ובמחסן למיון ירקות, ובינתיים מינג נהנתה ושיחקה עם חברותיה בשדות הכפר.

לילה אחד בהיותה בת שבע, מינג איחרה הביתה ואז נתקלה ב"ילדי הלילה". באותה חבורת "ילדי הלילה" היא הכירה את חברתה הטובה – סיונג, שמתוארת כילדה עגלגלה שסיפרה סיפורים מצחיקים. שתיהן נהגו להיפגש בכל לילה כשהשמש כבר פינתה את המקום לירח.

באחד הלילות, כשמינג בילתה עם סיונג במקום ש"ילדי הלילה" שיחקו, נערכה פשיטה של שליחי השלטון. פתאום משום מקום הגיחה שיירה של מכוניות ונעצרה ליד הילדים... "ולדממה הזאת ולכל מה שהיה לפניה התגעגעתי, כי אחריה בא החורבן." ... (עמוד 25). כך מינג מסכמת את הרגע הזה.

באותה ליל פשיטה על "ילדי הלילה" נאספה גם מינג לתוך המשאית. לאן? לבית יתומים בגבולה הדרומי של סין. למרות הזעקות והתחינות של האם, שמינג היא ביתה היחידה, לובשי המדים לא נענו לה!

מינג ושאר "ילדי הלילה" הושלכו ונדחסו באכזריות כבקופסת סרדינים לתוך המשאית...מכאן ואילך תמר פול-כהן מגוללת בגוף ראשון ובקולה של מינג, את חיי הגיהינום בבית היתומים, ששם מינג אמורה לזכות "בחינוך מחדש".

הסצנות המתוארות בעלילה קשות לעיכול וכל העת לנגד עיניי עמדה ילדה בת שבע!!! "ילדי הלילה" נאלצו לעבוד בפרך, זכו להתעללות, יחס מחפיר, ומבזה מהגברות שניהלו את בית היתומים ללא צלם אנוש. הילדים לא זכו לאמצעי חימום, וקיבלו פעם ביום אוכל. וממה האוכל היה מורכב? ממנת אורז עטופה בקליפת בננה, או קלח תירס או תפו"א. התוספת היחידה שהיה אפשר לקבל היה רק אורז. בבית היתומים היה חדר רחצה אחד, עם שני בורות לעשיית צרכים ללא מקלחת, לכן הילדים נאלצו לשטוף את עצמם בכוס שתייה. כיוון שאספקת השמיכות סופקה רק למחצית מהילדים, הם נאלצו לישון בזוגות, וגם מינג נאלצה להיצמד לחברה סיונג, למרות הריח הלא נעים שנדף ממנה. ילד שלא פעל על פי הכללים, נשללה ממנו הזכות לאכול, ובנוסף אף זכה להצלפות שגרמו לצלקות גופניות ונפשיות.

העבודה בשדות האורז בתוך המים גרמה לשלפוחיות קור ברגלי הילדים, שריטות וידיים מדממות, ובכל אותה עת מה חשבה מינג? על בריחה ומתי, האם בשעות השקיעה, או בצהרי היום, או להישאר פשוט בתוך משאית האיסוף... האם מינג הצליחה לממש את המנטרה שלה לצעוד לחופש? האם תגשים את חלומה לשוב לחיק הוריה?

אי אפשר שלא להתאהב במינג האמיצה. ילדה שלא ידעה קרוא וכתוב, התמכרה לספרים וככל שקראה צימאונה התגבר. מינג היתה ילדה שידעה לשרוד את הגיהינום היומיומי, ולמרות היחס המנוכר לא איבדה תקווה. באותם רגעים שהרגישה מרוקנת מהחיים, היא הטעינה את תאי זיכרונה בגעגועים לריח של אימה והבית.

תמר פול-כהן מגוללת עלילה על תקופה כוחנית בסין, על החינוך מחדש, המהפכה התרבותית, העוני ונטילת החרות מאזרחי המדינה. זה היה עידן שכל מי שנחשד במעשה התנגדות לשלטון נכחד, או נלקח למחנות עבודה (לאוגאי) ולחינוך מחדש.

העלילה כתובה בשפה פשוטה, בגובה העיניים, מדויקת, נוגעת והצלילה אליה מרתקת. מינג טיפחה את משאות נפשה, והצליחה לאחוז בצל, גם בעתות משבר. ועל כך אצטט מדברי ויליאם קאופר: "מי שלא ידע פחד מימיו אינו מכיר את התקווה". הציטוט הזה בדיוק מגלם את מינג!

הדמויות הנוספות שאיכלסו את העלילה: סיונג, אושיראה, שוואנג, לילי השכנה, שהואן לדעתי, תוארו מעט בקמצנות וחסכנות. אני חושבת שלא היה מזיק עיבוי נוסף לדמויות הללו. הייתי רוצה לעמוד יותר על המחנכות שניהלו את בית היתומים, ובוודאי על עברו של שהואן, שהיה לו משקל כבד בחייה של מינג.

מסקרן שהספר נכתב על ידי סופרת שלנו, שהטיבה לתאר תקופה תחת שלטון התנועה הקומוניסטית, בשילוב נופים מקסימים, ריחות, והווי של משפחה סינית של אותה עת.

את הספר מסיימת תמר פול-כהן בשאלה: "היא ישנה בלילה?", אני רוצה להניח שלא לחינם העלילה הסתיימה בסימן שאלה.

ספר מצוין שנותן אגרוף בבטן ולא מניח את הדעת.

קחו בחשבון שאתם הולכים להתפלש בעלילה עוצמתית, המורכבת מגורל, ייסורים, תקווה, חרות, אופטימיות וגם אהבה.

מומלץ בחום.

לי יניני
הוצאת ידיעות ספרים, פרוזה, 224 עמודים, 2017
25 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
לי יניני (לפני חצי שנה)
דינהלה, בהחלט חתיכת ספר. עלילה נהדרת ומורכבת
dina (לפני חצי שנה)
חתיכת ספר! והסוף...
לי יניני (לפני חצי שנה)
חגית תודה רבה. על נושא זה יש המון סרטים מעניינים וכואבים כאחד. התקופה הזו לדעתי מאוד מרתקת.
ליבי ליבי עם אותם הורים
יום טוב לכולנו
חגית (לפני חצי שנה)
אהבתי מאוד את הדברים שכתבת.
דווקא מאוד רציתי להמשיך ולקרוא, ונראה לי היה כי כתבת בקיצור. (כל אחד ותחושותיו...)
אולי כי הנושא מעניין אותי.
לפני שנים שמעתי הרצאה בנושא הקומוניזם בסין, המרצה דיבר על האכזריות שם, והעלה נושאים קשים, שרחוקים מאיתנו שנות אור, כמו: הלשנה של ילדים על הורים, נושא הילודה של ילד אחד ועוד.
היה מרתק לשמוע, כמו גם לקרוא את הביקורת שלך על הספר.

לא נראה לי שארצה לקרוא אותו, ובכל זאת סקירה מעולה.
לי יניני (לפני חצי שנה)
בנצי בשמחה. ממליצה לך
לי יניני (לפני חצי שנה)
זשלב תודה רבה . לא מוצאת לנכון לקצר. מה שכתבתי הוא קצה המזלג כדי להכניס אתכם לאוירת הספר.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני חצי שנה)
כתבת מעניין אבל אפשר היה לקצר לפחות לפרט על עלילת הספר
בנצי גורן (לפני חצי שנה)
תודה לי.
לי יניני (לפני חצי שנה)
Pulp תודה. בהחלט נכון. גם אני קראתי על כך. לגבי האכזריות לצערי הסינים ידועים באכזריות שלהם. אין להם צלם אנוש לעיתים תכופות
לי יניני (לפני חצי שנה)
חני תודה רבה
Pulp_Fiction (לפני חצי שנה)
יפה. אם כי שמעתי שבכפרים במחוזות מסויימים האכיפה של "חוק ילד האחד " הייתה רפויה למדי וישנם אנשים שלהם יותר מאח/ות אחת אפילו.האכזריות שאת מתארת הייתה מנת חלקם של בני סין לאורך דורות .
חני (לפני חצי שנה)
נפלא.
לי יניני (לפני 7 חודשים)
מחשבות - קוראים לה תמר פול-כהן ... והיא גם משפטנית ומשלנו.... תודה רבה
לי יניני (לפני 7 חודשים)
סקאוט תודה רבה יקירה
מחשבות (לפני 7 חודשים)
טוב, אני רואה שלמחברת הספר לא קוראים כריסטינה או קריסטין.
סקאוט (לפני 7 חודשים)
כל הכבוד לך! ואכן. אני יודעת שאת עסוקה, כך שמציאת זמן לקריאה וכתיבת ביקורת הוא לא מובן מאליו. כבר אמרתי שאת מולטי טאלנט (:
לי יניני (לפני 7 חודשים)
סקאוט התחלתי בשישי בלילה וסימתי אותו אתמול. בשביל לכתוב אני צריכה זמן.... הה לא בדיוק מצרך מצוי אצלי.


תודה יקירה.
סקאוט (לפני 7 חודשים)
יאי! סוף סוף קראת ופרסמת סקירה על הספר. אני צריכה לצאת אז כשאשוב הביתה אקרא אותה ואגיב לך בצורה מסודרת (:





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ