#
מתבגרות חשופות במיוחד למוטו של השיווק: "גם אני רוצה". הן שוקלות את הסממנים המילימטריים, הקובעים את מידת משיכתן, את מקומן החברתי ואת ערכן הכללי. הן צריכות להיות רזות מאד, רצוי בלונדיניות, נחשבות מספיק בשביל להסתופף בין המקובלים. והן מוכנות לשלם במטבע קשה – ולעתים במחיר העולה בהרבה על יכולתן – תמורת ההשתייכות הזו. הפרס הוא חבר מקובל, השתייכות לחבורת המקובלות, ונכונות לרמוס כל ניצן של חשיבה שונה מהמקובל.
ומה קורה כשהמתבגרת הופכת בוגרת? עוד מאותו דבר. היא כבר מבחינה בחלק מהדקויות, מעדנת את הצורך שלה לכלל אינספור התנהגויות קטנות ומחושבות, עדיין כמהה להשיג את סמלי ההצלחה – בעל נחשב, מגורים בסביבה נחשבת, משרה נחשבת - ועדיין היא מוכנה לעבוד קשה כדי ללבוש מידה 34, כדי שמפרק היד ישתלשל תיק עם לוגו נחשב. היא כבר יודעת להזהר מלהראות מתאמצת, השיער כבר לא צבוע בלונד, היא כבר יודעת להרכיב את הדמות שכל העולם יראה, לשדר בעדינות את מה שיתמוך באותה דמות. רק הבור העצום בתוכה נותר בדיוק אותו דבר, והצורך בהשתייכות ובקבלה לא נגמר. היא תגלה בהמשך שהדברים למענם עמלה כה קשה אינם מביאים לה ביטחון ורגיעה. המאמצים הסיזיפיים אמורים להימשך עד סוף ימיה, רק כדי לשמור על "הנכסים" חסרי הערך שצברה.
הספר עוסק בדמות אותה לובש הרעב להשיג, הצורך העצום להשתייך ולהתקבל, ובוחן את אלה דרך הסיפור של בת 14 שהתקבלה לבית ספר פרטי עם תלמידים מיוחסים ומנסה למצוא דרך להשתלב ולספק את השאפתנות שלה. נסיונותיה מביאים אותה להרס עצמי, שבאופן פרדוקסלי נובע דווקא מהאגוצנטריות של נערה, שטרם הבינה את התמונה הכללית. הסיפור מסופר בגוף ראשון של אותה גיבורה, היום בת 28, שלכאורה השיגה את כל מה שחלמה עליו בגיל 14. הסיפור נחשף לאיטו ומתאר מערכת מסובכת של קשרים של בני נוער, שתוצאתה במקרה הזה קטסטרופלית.
זה לא ספר נוער – למרות גיל הגיבורה – גם לא ספר מתח – למרות מה שכתוב על הכריכה האחורית. הוא כתוב היטב, מתאר באופן ברור את המסרים הסמויים של החינוך, המביאים פעמים רבות לתוצאות הרסניות, כשהגהינום נחשף למרות – אולי בגלל - הכוונות הטובות.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
