ביקורת ספרותית על האיש בחולצת הפסים מאת מרדכי נאור
ספר טוב

---

מתח: 5
עלילה: 4
תובנות: 1
דמויות: 4
העשרה סיפורית בתולדות א"י: 5
סיום: 2 תפל במקצת

דוב בן ליש מוצא נחמה בחמש עשרה שנותיו האחרונות, בדירה בת שני חדרים בצפון תל אביב, ברחוב יוחנן הוופסי , לא הרחק מרחוב יהודה המכבי ואבן גבירול.
אגלה לכם כי הנוקדנות בציון הכתובת היא אישית כי.. ברחובות של מתתיהו ובניו ביליתי את ילדותי ונעורי, ועם קריאת הספר השכלתי להפוך רחובות של "גן העדן של ילדות" ששמותיהם היו קצת סתמיים בעיני לדמויות בעלי תוכן.
דוב אומץ על ידי משפחת גבעון, נירה מורה בתיכון וגדעון מרצה באוניברסיטה.
היות ודוב ערירי, החליטה משפחת "המאמצים" לטפל בסידורי הקבורה ולהודיע בעיתון על ישיבת שבעה בביתם.
עצם המעשה נאצל מאוד בעיני כי מי יטרח בימינו לעשות זאת כש..יש בוודאי מוסדות שמטפלים במקרים כאלו וזה תפקידם ( זהו הגיג שלי לסיפור).

וכמו ב"דירה להשכיר", אל הבית מגיעות דמויות שונות ומשונות, לא כדי להתקוטט, להעליב ולהעלב, אלא לספר קטעים מחייו של דוב, ואת זאת קראתי בראש פתוח וחייכני. תוך כדי הקריאה התחלתי להיות "מכור" לעלילה.
כבר לא עניין אותי, איזו הפתעה תבוא, אלא, העיקר שתגיע.
הסיבה היא כי לכל הסיפורים יש רגליים ושורשים בהיסטוריה של ארץ ישראל.

סיבה אחרת היא כי הדמויות מייצגות את החתך שאנו נתקלים בו ביום יום.
מתווך הדירות , בעל המידע הבלתי נדלה, איש ועד הבית שנעלב מדוב וזוכר זאת לדורות. מנהל הבנק ששומר את סודותיו של דוב ב"ממברנה דיפוזית" . רומז פה ושם במסגרת יכולותיו. דרך אגב, המשטרה והפרקליטות כיום, אינם כאלה, הם מייצרים מידע.
יש בפסיפס ה"עולה לשבעה" של דוב גם דמויות תימהוניות כמו הנומרולוגית ואחיה של נירה.
וכמובן , מצעד הנבגדות, כי מי יכולה לעמוד מול גבר שרמנטי כזה.

כפי שאתם רואים, הקריאה לא משעממת, והספר נקרא בשקיקה ובמתח.
עם זאת פטור בלא כלום, אי אפשר. הבעיה היא בסיום שהופך אותו מספר מופת לספר סכריני.
ובפרפרזה על דברי גלילאו: למרות הכל הספר ראוי ושווה קריאה וכדאי לנוע כדי לקרוא בו.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על האיש בחולצת הפסים