ביקורת ספרותית על המורה מאת מיכל בן-נפתלי
ספר לא משהו

---

סיימתי להאזין לספר היום, אורכו קצר ארבע וחצי שעות האזנה.
בתחילה חשבתי כי הוא מרתק. גיבורת הספר הינה המורה, אלזה וייס ניצולת שואה, אשר גרה בהונגריה בעירו של קסטנר. ערירית , נטולת אהבה , מלנכולית. אלזה וייס הינה מורה לאנגלית , חידתית בהתנהגותה וסודותיה אצורים עמה קרוב לליבה.
העלילה נפתחת בהתאבדותה של המורה. העלילה מתקדמת מספר צעדים קדימה ואחורה בזמן. כך שכמו תצרף מצטרפים חלקי הפאזל לילדותה ונערותה של אלזה וייס בהונגריה הנאצית.
במהלך שיעוריה בכיתה אלזה אינה מן המורות האהובות. היא אינה מקרינה אהבה כלפי תלמידיה, נוקשה וקרירה. אחת תלמידותיה מסתקרנת מאישיותה של המורה. בבגרותה מחליטה לנסות לפענח מהיכן הגיעה ומה עבר עליה (על המורה) בזמן השואה.
עם חשיפת סודותיה של אלזה וייס, התאכזבתי מתוכן הספר בשל הנגיעה השטחית באירועים ההיסטוריים אשר נחשפו. כגון: מחנות ההשמדה, רכבת קסטנר, משפט קסטנר.

עם סיום הקריאה נותרתי עם שאלות פתוחות, איזה ערך מוסף קבלתי מהקריאה בספר. הרגשתי כי הספר לא העשיר אותי במאומה , אך גרם לי לחקור ולהעמיק את ידיעותיי לגבי רכבת קסטנר והצלת יהדות הונגריה במקורות מידע אחרים.
מאכזב.

» ביקורות נוספות של צילה
» ביקורות נוספות על המורה