וכך זה מתחיל:
"בעל הבית נפל!" אלה היו המילים האחרונות ששמעתי. אחר כך הכול היה חשוך ושקט. מילים ריקות חלחלו באוויר כמו פירורי אבק שנאספו אל הכלום שנותר מחיי". אנחנו מאוד מצטערים, גברת שטרן, אין מה לעשות בדום לב. באמת שאין מה לעשות, "מודיעים החלוקים הלבנים לאלמנה הטרייה, וכבר החתן שלי רץ אל הטלפון ומפיץ את הסקופ הבלעדי בכל קצוות תבל. תמיד הוא ממהר. כאילו מלפפון ענק תקוע באחוריו והוא מנסה לשחררו בנפיחות קצובות מפיו."
ישראל שטרן בגיל 58 לקה בדום לב. בזמן שעובדי חברת קדישא טיהרו את גופו בבית העלמין, ביקרה אותו מכשפה אינדיאנית. המכשפה העמידה לפניו הזדמנות לחזור לעולם החיים. איך?
עליו לבצע שלושה מעשים טובים בתקופה של תשעה חודשים. אותם מעשים חייבים לגרום לשינוי מהותי בחיי הקרובים לו, תוך כדי אזהרה האוסרת עליו להסגיר את העסקה. במידה וכן, היא תבוטל וייגרם סבל רב לקרוביו.
מכאן ואילך הקורא יפגוש את ישראל שטרן כ:
1) יועץ ביטוח במטרה לסייע לדבורה האלמנה לזכות בתמלוגי ביטוח החיים של בעלה.
2) יועץ נישואין ליסמין ובעלה
3) אחות רחמנייה
זהו ספר מיוחד ושנון ובעיקר מעניין ה"בית-ספר" שישראל עובר באותם מפגשים.
מסקרן מה הוא מגלה באותן פגישות... ושאלת השאלות:
האם ישראל שטרן יעמוד במשימה וקרוביו יזכו למפנה בחייהם?
גילוי קטן: ישראל שטרן נזקק להרבה אומץ ועוצמה לא לחבק את אותם אנשים במפגשיו.
העלילה ערוכה בפרקים קצרים, ובשמיכה של תחפושות, בהתאמה למשימה שהמכשפה האינדיאנית הטילה עליו.
תומר קרן בכתיבה שנונה חולש על מנעד של אמוציות, ודרכן מחלחל את משנתו: עד כמה ה"פחד מכשיל את האדם".
ספר מעורר מחשבה, ארוג בתובנות, מעשים טובים, ויטאליות ולרוב התגברות על מכשולים.
הבחירה בתקופת מבחן של תשעה חודשים יש לה משמעות... רמז: כולנו יודעים מה קורה בתשעה ירחי לידה ברחמה של אישה... נכון?
בשורה התחתונה: לחיות את היום כאילו אין מחר!
מומלץ לקוראים שנמצאים כרגע בתחנת מעבר או המתנה.
אל תמתינו ... תעשו... אין זמן... אין מחר...
לי יניני
הוצאת הנשר הלבן, פרוזה מקור, 123 עמודים, 2017
