ביקורת ספרותית על מאחורי הערפל מאת אופיר טושה גפלה
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 13 בנובמבר, 2017
ע"י זה שאין לנקוב בשמו


ב'מאחורי הערפל' יש את כל מה שטוב בספרים של גפלה + משהו נוסף, שמצאתי לראשונה בספר הנ"ל, והוא: שהספר הצליח לגעת בנקודות רגישות ואישיות.

האמת היא שיש לי איזה חלום, והוא לשיר. יש לי עוד הרבה חלומות אחרים, המבוססים בין היתר על דברים שאני אוהב לעשות בשעות הפנאי, אבל זה עולה על כולם. תמיד חלמתי שאני מול במה, מוציא את כל האנרגיות שלי על המיקרופון, מוקף כולי בפרץ אדרנלין אדיר, הקהל מתרגש, ואנז אני שומע את דעתם של מספר אנשים על השיר.
תמיד עניין אותי מה אנשים יגידו על השירה שלי. אבל הנה הקטע המוזר: אף פעם לא שרתי מול אנשים. אפילו לא ליד קרובי המשפחה שלי. משהו באקט הזה נראה לי נורא פרטי ואישי וחשוף, שאני מרגיש מאוד מובך כאשר אני מבצע אותו. בטח מול אנשים שמכירים אותי יחסית טוב. וזו הסיבה גם, שבכל פעם שאני רואה תוכנית כזו או אחרת, שבסופה הרצון לשיר מול אנשים הולך וגובר, כבר למחרת בבוקר חוזרת אצלי תחושת הנסיגה לשיר מול אנשים ולפתח מזה מקצוע. כל פעם אני אומר: "זהו, אני נרשם לעונה הבאה של...", אבל בסוף זה לא קורה, והתירוץ שלי לכך, ביני לבין עצמי, הוא: "טוב, נו, הרי גיליתי מאוחר מדי שיש הרשמות לתוכנית, והן כבר נסגרו", למרות שידעתי טוב מאוד שאם באמת באמת הייתי רוצה, והייתי יודע שאני מוכן לעמוד בזה, הייתי מברר בזמן.
גם לכם יש בטח חלומות, שמכורח המציאות ומסיבות שונות, אתם לא מוצאים את הכוחות/הרצון/לא יודע מה שלכם, וכך אתם דוחים את הדבר עוד ועוד פעמים, עד שאפשר להאשים בזה רק את עצמכם.

הספר מגולל את סיפורם של 3 דמויות מרכזיות, שסיפוריהן ושאיפותיהן נקשרים בסופו של דבר זה לזה:
עמנואל פיקנט, גבר ישראלי שעובד כמאבטח בבנק - עבודה משעממת ביותר וממועטת בפעילות, המתאימה לאופיו המסתפק במועט של עמנואל, שמלבד אישה/בת זוג, ילד וחיית מחמד, לא שואף יותר לשום דבר אחר. וכשסוף סוף נראה שלפחות את הדבר הראשון ברשימה יש לו סיכוי לקבל, הדבר הזה חומק לו מול העיניים והופך אותו לאחוז שיגעון.
ארגמן, עוזרת הבית של דודתו של עמנואל, אדריאן. חולמת לשיר, אבל בעלה ושאר גורמים אחרים מביאים אותה לסגת מן החלום הקרייריסטי ולהתמסר לחיים הרגילים של זוגיות ומשפחה.
סקוטי, דמות בספר שאותו קוראת ארגמן, שגר בכפר באנגליה, מתאהב בבת הכפר בילי, והדבר היחיד שהוא כה רוצה הוא לקבל ממנה את האישור האמיתי לכך שזה הדדי, ומיסוד יחסיהם.

סיפוריהם של הדמויות מתערבבים זה עם זה, חודרים לעולמו של האחר, וגורמים לנו הקוראים לחשוב, בינם לבין עצמם: מהן השאיפות שלי? מה אני עושה על מנת להגשים אותן? האם זה באמת הדבר שיעשה אותי מאושר? ואם כן, על אילו דברים אצטרך לוותר על מנת לחיות את החלום?

הסיפור אפוף מיסתורין, כמו שהערפל, מוטיב האי-וודאות, אופף חלק מהסצנות. כמו בכל ספר של גפלה, יש בו צירופי מיקרים וצירופי אירועים שיד הגורל (וגם הרבה מחשבה) יצרה אותם. יש בו סיפורים גדולים מהחיים והרבה דימיון ויצירתיות. הכתיבה פיוטית ומסעירה, והדיאלוגים פשוט מרתקים וזורמים בצורה קולחת ומהירה כמו משחק פינג-פונג, וישר שוקעים אל תוכם. בקיצור - עוד עולם מרתק בנבכי מוחו של אופיר טושה גפלה...

מומלץ מומלץ מומלץ


17 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 5 חודשים)
בר, תודה רבה. קראת פעם ספרים של גפלה?
תודה על ההצעות. אשקול אותן ברצינות ובבוא הזמן אממש אותן. איך אומרים? "כשזה יגיע, זה יגיע". כל החיים לפניי...
בר (לפני 5 חודשים)
זשלב- ביקורת מקסימה ונהדרת. הספר נשמע מעניין.
ולך הייתי מציעה ללכת אחרי החלומות, גם אם מתחילים אותם בקטן.
לא חייבים להירשם לתכנית כדי להתחיל לשיר, אפשר גם להתחיל בשיעור פיתוח קול חביב\מקהלה עירונית\קורס שירה וכדומה...
יש אין ספור אפשרויות בהן תוכל להרגיש שאתה ממלא את עצמך.
ותמיד תזכור: מי שמתבייש- מתייבש ! ;)
בהצלחה
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 5 חודשים)
בתיה - כפי שזה נראה לי עכשיו, עולם הסוף הוא, בעיניי ספרו הפחות מוצלחת של גפלה. הוא ספר טוב, אבל האווירה שונה משאר ספריו, וגם הכתיבה והסיגנון שבו. ממליץ לך לנסות ספרים אחרים שלו.
לעניין השירה: הקטע הוא שקשה לי יותר לשיר בפני אנשים שאני מכיר באופן אישי, כך שמסיבות חברה לא באות בחשבון. אבל תודה על העזרה, אני מקווה שבבוא היום אמצא פתרון לבעיה...
בת-יה (לפני 5 חודשים)
טוב, אז אחרי שהמליצו לי על "עולם הסוף" שגלפה כתב, ביקשתי אותו מתנה ליום ההולדת.
שמחתי מאוד כשהגיע. ו... התאכזבתי מאוד. מאז אני מתרחקת מהספרים שלו, למרות שהבנתי שיש לו מעריצים
רבים, כי מה לעשות ואני לא אוהבת למחזר אכזבות.
ולעניין השירה: לא חייבים לרוץ לתחרויות, אפשר להתחיל במסיבות חברה וכדומה. במקומות מסוג זה אפשר לדעת בדיוק כמה אנחנו שווים.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 5 חודשים)
נעמי - כן, בדיוק. מאיך שאת וחני מתארות את מה שאני עושה, נראה כאילו אני עושה משהו מדהים שאף אחד אחר לא עשה לפני... זה דווקא מאוד הגיוני שאם אתה קורא ספר כלשהו של סופר כלשהו, ואוהב אותו בצורה חזקה, ודאי תרצה גם לקרוא את ספר ספריו של הסופר הכלשהו הזה, כי כנראה יש בו משהו שמשאיר חותם בכל ספר שהוא כותב.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 5 חודשים)
תודה רבה, חני. שמח שגפלה עושה לי טוב, גם במובן של איכות הסקירות.
ואני שר במקלחת מאז ומתמיד. הקטע הקשה הוא לפרוץ את השירה מחוץ לכותלי חדר האמבטיה...
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 5 חודשים)
מחשבות - נכון, אתה צודק. יש פה כמה שלא אוהבים אותו, אף על פי שאינני מבין למה. עם זאת, עד לפני זמן קצר גם אני לא ממש נמניתי עם חובביו של גפלה...
נעמי (לפני 5 חודשים)
זה באמת מה שאתה עושה? בוחר סופר וקורא את כל כתביו?
חני (לפני 5 חודשים)
ומה עם לשיר במקלחת? תתחיל משם. אתה כותב יפה את טושלה גופלה..
מדהים איך אתה יסודי בקריאה. לוקח סופר וקורא את כל כתביו.
זה יפה בעיני.
מחשבות (לפני 5 חודשים)
אל תראה צל הרים כהרים. לא כל אחד אוהב את טושה כפלה. אצלך הוא יושב די נוח.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 5 חודשים)
אם אתה מתכוון לכך שהספר הזה לא מחדש לי כלום, אז אתה טועה. כל פעם הוא מצליח ליצור סיפור חזק ומפתיע שמעורר הרבה רגשות. פשוט הסיגנון שלו לא משתנה, ויש בספרים שלו אלמנטים משותפים. וזה בעצם דבר טוב, כי לכל סופר צריך להיות החותם הקבוע שלו, תעודת הזיהות הייחודית והאישית שלו.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 5 חודשים)
הממ, לא הבנתי מה אתה רוצה להגיד בזה, מחשבות...
מחשבות (לפני 5 חודשים)
התרגלת אליו.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ