מאיר שלו הוא הסופר העברי הטוב ביותר בעידן המודרני. או בטופ 3 בטוח. אני אוהב את מאיר שלו!
העברית שהוא עושה בה כבשלו, ההומור הדק, התובנות המפתיעות, אהבת התנ"ך ( הנעשית מנקודת מבט חילונית), הטבע, והאדמה הארץ ישראלית גורמים לו להוציא ספרים נהדרים מתחת לעטו.
הספר הזה הוא דוגמא לכך, ספר על התנ"ך שנקרא בשטף ובהנאה ולמרות שככל נראה מאיר היה קורא לי משיחיסט ופנאט ( ואני לא חובש כיפה) אני לא יכול שלא לאהוב אותו.

ראשית - הפעמים הראשונות בתנ"ך - האהבה הראשונה, הנשיקה הראשונה, הבכי הראשון, הצחוק הראשון.
הפעמים הראשונות בתנ"ך, כפי שמתאר שלו, עשויות להפתיע;
הפעם הראשונה שמוזכרת אהבה, היא אינה אהבה בין גבר לאישה, אלא בין אב לבנו- "וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק"
הנשיקה הראשונה בתנך (בראשית כז) אינה נשיקה של אהבה, אלא נשיקה של מבחן, סוג של חקירה נגדית,
לאחר שיצחק חש שהקול קול יעקב, והידיים ידי עשיו, הוא חושד ומבקש – "גְּשָׁה נָּא וּשְׁקָה לִּי בְּנִי".
יעקב ניגש ונושק, יצחק מריח את רֵיחַ השָׂדֶה, והתרמית מצליחה.
והבכי הראשון הוא אינו בכי של תינוק, אלא בכלל של הגר.
וכל זה מתואר בשפתו הנהדרת ובסגנונו הנפלא ופרשנותו מלאת ההומור של מאיר שלו.
למשל על לֶמֶךְ (אחד מצאצאיו של קָיִן) שנשותיו, שלא כמו נשים אחרות בדורות ההם הוזכרו בשמותיהן,
ושלֶמֶךְ, אפילו שר להן שיר, שבעיניו, מוסיף שלו, אני משאר היה שיר נחמד... (:
"עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי נְשֵׁי לֶמֶךְ הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי. כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם קָיִן וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה"
בנוגע לקרב דוד מול גוליית, מציע שלו פרשנות מקורית, במקום לראות אותו, כפי שלמדו דורות של תלמידים מאז ועד היום, כקרב בו גבר הקטן על הגדול,
יש לדעתו לקרא את הדברים אחרת: כקרב שבו החכם גבר על הטיפש, המקורי ניצח את השמרן, האלתור גבר על הקונספירציה, ההמצאה על הנוסחה.
לסיכום, נהנתי החכמתי, והיה לי מרתק בתור אדם חופשי לקרא את סיפורי התנ"ך כסיפור על אנשים אנושיים עם חולשות, מגרעות ומעלות.
מומלץ בחום.

*אני רואה שעד היום לא כתבתי על הספר הזה ביקורת. מפתיע.

בעקבות עליית התוכנית "וורט" החלטתי להוציא את הספר "ראשית" מהבוידעם (כמטאפורה, אין לנו באמת בוידעם, אבל זו אחת המילים היחידות שאני דוברת ביידיש. תכלס, לרגל המעמד של כתיבת הביקורת החלטתי גם לשתף בכל המילים האחרות שאני יודעת ביידיש חוץ מבוידעם ותכלס: באשערט = זיווג משמיים, מענטש = בנאדם, וורט = שידוך בהסכמת המשפחות - הנחשב לשידוך בטוח וטוב... ענבי הגפן בענבי הגפן אני שונאת אתכם, תויירה = תורה, חיידר = תלמוד תורה, גוט שאבעס = שבת שלום, א ביסעלע = קצת, מיין = שלי, ציגעלע = גדי, שלוף = לישון, קליינע = קטן, היים = בית, לאנד = ארץ, טאטע = אבא, מאמע = אמא. יש גם אותו מספר של מילים גסות אבל אני אחסוך מכם, אם כי אני תמיד משתדלת לדעת את השפה הספרותית והמדוברת באותה מידה.)

ועכשיו אני אנסה לכתוב את דעתי על הספר תוך שימוש במילים הנ"ל.
בגדול לכתוב ספר על התויירה שמנסה להנגיש אותו לקהל חילוני זה רעיון א ביסעלע מוזר.
כי מה שלא למדת בחיידר בגיל שלוש לעולם לא תוכל להגיד עליו מיין תויירה. תמיד יהיה אצלך כנספח ולא בעמודים הקדמיים, ואם אתה בשלוף ופתאום מעירים אותך אז אתה יוצא קצת ציגעלע, ומאמע לא בדיוק תתלהב.
אם את המענטש שמחבב ביותר את הנספחים בספר ואת מראי המקום או התודות שכותבים בסוף, אז אתה א ביסעלע מוזר, אתה יכול להמשיך לקרוא את הביקורת.
בואו נדבר על קליינע סיפור מן הספר, סיפור יונה הנביא, שמזכיר הרבה סיפורי תויירה אחרים וסיפורי עמים.

יונה הוא בעצם נביא זעם קטן וכועס, שכל חפצו בחיים היה לראות את נבואתו השחורה מתממשת.
זה לא קורה בסוף, ראיתי את הפרומו, זה עוד טריק של טלוויזיה שאין אצלנו בבית.
נרמז שם שאלוהים החליט שזה לא יקרה, ואם ישאל זה שלא יודע לשאול "ומה עם התחושה האישית הקשה של יונה שהיה משוכנע שהוא נביא? האם היא כלום מול ההחלטה של אלוהים לזווג את יונה לקליינע ציגעלע - ולהגיד זה הבעשערט שלך ובוא נזמין את ההמון? ולמה זה מזכיר לי פרק מגאליס?"

אז כל השחקנים ישתתפו גם בפרסומות ואין ווס לדאוג בכלל. רק א ביסעלע רגע ונגלה האם זה קשור לכך שאנשי נינווה הרעים וה(כנראה) חתיכים בני 17 באמת בתעודת זהות וורט ענבי הגפן בענבי הגפן ראויים לסליחה.
אבל נביא שהוא בעצם לא נביא...
נביא שמגלה שנסלח גם לו כשהוא היה בתוך דג (למה דג??? שאלה טובה, עכשיו נעשה פרסומת לגפילטעפיש בבני ברק, מזמן לא צילמנו את בני ברק, והבעשערט שמראש ידענו שלא יקרה יצטלם טוב יותר על גפילטע) והיה מנותק מהווי פיי סיבים עם רן דנקר, וגם לשאר נסלח באותה מידה של סליחה...
כי ג'וי זה ג'וי.
פתאום אלוהים נהיה עם חוש הומור סאטירי משהו, ולא תגידו זה סצנה עם משה רבנו, שאלוהים אומר שצריך סמים לצורך הקסם הבא. אבל זה רפואי, משה הוא כידוע תינוק שנשבה.
לא, פה אלוהים צריך לדבר עם נביא קטן מאוד, קטן יותר מדג, שנבואתו הייתה נחשבת רק בתוך הדג, אבל מחוץ לדג זה סיפור אחר
(או כפראפראזה על מאמר תותית ומלעיל - אני יונה בתוך הדג: שילמתי מס הכנסה, אני סבבה... /יונה מחוץ לדג: אני סקאר! אני חבר של צבוע, אני דחפתי את אנשי נינווה מהצוק).
אבל אז מסתבר לנו דבר מדהים. מסתבר שמראש לא עמדנו בחוקים. כן, היה קליינע סעיף שאומר שאם נביא קטן כמו יינגעלע בן 14 ירמה אלפי בתי טאטע שעובדים שנים בתעשייה וכולנו נרגיש חסרי אונים אל מול הבעיה הקשה של ילדים בני ארבע עשרה שנדחפים לתוכניות טלוויזיה בלי שהזמינו אותם ובלי שהחתימו אותם על שום דבר ולא מאפשרים לנו לבדוק לו תעודת זהות, אז הם יודחו.

ובנימה אישית חבל מאוד שתומר הודחה מהתוכנית, אני מקווה שהיא לא תתרשם מההשתתפות בתוכנית הזו - אפילו עדיף ללכת לחתונמי ואני לא מאמינה שאגיד דבר כזה.

מאיר שלו הוא פרשן תנ"ך מיומן, מקורי, ולפעמים אף מבריק.

הספר הוא מעין המשך ל"תנ"ך עכשיו" שהתפרסם באמצע שנות השמונים, אך הוא ארוך, רציני ומעמיק ממנו (אף שגם ממנו לא נעדר ההומור הדק, הסרקסטי של שלו)
בספר ניכר היתרון של שלו על פרשנים מאמינים של המקרא. הוא לא כבול לקדושתו של הספר או למקורו האלוהי, כביכול, והחופש שלו מאפשר פרשנות משוחררת ומפתיעה לפעמים. למשל, הוא קובע כי המלאך השלישי שהגיע להתארח באוהלו של אברהם היה לא פחות מהאל בכבודו ובעצמו (הוא נשאר לבשר על הריונה של שרה, אחרי ששני עמיתיו המלאכים הלכו להחריב את סדום) הוא משער שאליהו הנביא לא השתייך לעם ישראל אלא היה בן עם זר, ומעלה את האפשרות שיוסף לא נכנע לפיתוייה של אשת פוטיפר לא בגלל חסידותו המופלגת אלא כי היה הומוסקסואל (הסברה הזו פותחה במערכונים של "היהודים באים") ועוד ועוד רעיונות וחידושים.

מומלץ בחום לכל חובב תנ"ך.

מסתבר שבכל יהודי/יה טוב/ה מתחבא איזה תלמיד חכם. כיף להתפלפל כמנהג תלמידי הישיבות ולחפור ולחקור בניבכי התנ"ך שלנו. וכיף לאדם המתקדם, החופשי מכבלי הלימוד התורני המסורתי להתמודד עם הגיבורים התנכיים ולהושיב אותם על ידנו או על כסא הנאשמים. כיף להגיד שלמעשה אלוהים ביקר את אברהם ודווקא יוסף מוצא חן בעיני ולא שלמה המלך שהגדיר את עצמו החכם באדם, כי הוא כתב את ההיסטוריה... מאיר שלו מעניק לנו את כל זה בכמות נדיבה, מעלה אותנו לרמה עליונה של לימוד יהודי ולימוד חופשי ובעיקר נותן לנו, האנשים החופשיים, מה שחסר לנו כל-כך - קצת לימוד יהודי מתפלפל של התנ"כ וגיבוריו. מאיר שליו עושה זאת בכישרון גדול ולכן מובטחת הנאה לקורא האינטיליגנטי. מומלץ בחום!

למי שרוצה להתרענן עם לקט סיפורים מהתנ"ך..
למי שזוכר את הסיפור ולא בטוח שהבין באמת..
למי שרוצה לשמוע פרספקטיבה נוספת..
ולמי שהיה שמח לקצת חידודים וסיכומים.
אחלה קינוח :-)

כאמור - פעמים ראשונות בתנך: צחוק ראשון, אהבה, קנאה ראשונה וכו' - כל זה בשפתו ובסגנונו הבלתי ניתנים לפיספוס של מאיר שלו. זה מעניין, זה מסקרן, זה משעשע - ויש כמובן רמזים עבים והשלכות לגבי הנעשה היום בארצנו הלא מתוקנת. כחילונית מושבעת וכרחוקה עד כמה שאפשר מהכתובים היהודים מצאתי עצמי קוראת בחדווה את הספר הזה, בעיקר משום שהוא מביט בתנך בדרך היחידה שמעניינת אותי - כסיפור על אנשים, על חולשותיהם, מגרעותיהם ומעלותיהם. בהזדמנות זו אמליץ על הרצאותיו של מאיר שלו על התנ"ך הנקראים נדמה לי "תנך עכשיו" - שמעתי כמה והיה מצויין.

יש בכתיבה של מאיר שלו בסוג הזה של הספרים, משהו ממנו,
אני פחות מרגיש את זה בקריאה של הרומנים, ב"ראשית"\ אתה קורא מאיר שלו.
מאד נהניתי, והכרחתי אחרים לקרוא. מאיר שלו בפרשנותו משתמש הרבה מאד בפשט של המילה או המשפט או התיאור, ןלכך הייתי רוצה להעיר הערה קטנה, לפעמים צריך להתייחס לפשט בערבון מוגבל ולא לתת לו משקל חד וברור כל כך. סופרי התנ"ך, היו משכילים בעצמם ובטוחני
שלא תמיד התכוונו בגלוי למה שכתבו.
מלבד זאת מומלץ בחום. תקראו כמה מספרי הילדים של מאיר שלו, בעיני שם יש כשירון גדול עוד יותר.

אומרים מורי ורבי בלשון זכר, לי היו שתי מורות דגולות, האחת נחמה ליבוביץ, השנייה היא בתיה שלו (אמו של מאיר שלו ) בתיה שלו לימדה בכיתות ז ח בבי"ס דינור.
כשקראתי את סיפרו של מאיר שלו נזכרתי בשיעורים של מורתי על ספר הספרים (תנ"ך).
מאיר שלו הוא תלמיד חכם (אולי ר"ם במונח החילוני) בספרו "ראשית" יש פרושים חדשים וישנים יפיפיים (באמת כיף)
ספר לכל בר דעת, בן אם הוא עם כיפה על ראשו או אם לאו.